מלאכית אבודה

הקדמה

"טוב, אז קבענו? כן... בפארק בשבע בערב... כן. ואל תאחרי!" שיר ניתקה את הטלפון והכניסה אותו לכיס. 'טוב...' חשבה לעצמה 'צריך להתארגן... עוד שעה בפארק!'.

שיר הייתה ילדה מוכשרת וחכמה. היא שרה מדהים, ציירה מדהים, ידעה פיזיקה, ביולוגיה, כימיה, השפות באו לה בכזאת קלות שאפשר היה לחשוב בטעות שאלה שפות האם שלה! היא חשבה תמיד עשרה צעדים קדימה ולפעמים, נראה כאילו היא יודעת את העתיד... היא הייתה הילדה הכי חכמה שהכרתי. היא ידעה כל דבר, ולפעמים היא קצת קראה את המחשבות שלי, אבל לא באמת... היא הכירה את כולם בעיר, אולי בארץ... או בעולם כולו! ולא רק זה, היא ידעה על כולם הכל! היא ידעה איפה כל אחד נמצא באותו הרגע, מה הוא עושה ובעיקר – מה הוא מרגיש. האינטליגנציה הרגשית שלה הייתה גבוהה בהרבה מהממוצע. היא ידעה מה אנשים חושבים על אנשים אחרים ומה הם מרגישים כלפיהם וכמישהו אמר לה משהו, היא ידעה אם הוא משקר או לא, ואיך כדאי לה להגיב. היא הייתה יכולה להיות הפסיכולוגית הכי טובה בעולם! אבל זה לא העיקר... התכונה הכי בולטת שהייתה לשיר זה טוב ליבה. היא תמיד רצתה לטובת כולם ואף פעם בחיים שלה היא לא עשתה מעשה רע! אולי בלי כוונה, אבל היות והיא תמיד חשבה עשרה צעדים קדימה, גם זה היה מאוד נדיר. המצפון שלה היה גדול מאוד ולא אפשר לה לעשות המון דברים, אבל היא הייתה שמחה עם זה בלב שלם. כי אם היא הייתה עושה מעשה רע, היא לא הייתה חיה עם זה ואולי אפילו... לא חשוב!... שערה היה ג'ינג'י עם תלתלים מושלמים עד הכתפיים ועיניה כחולות, בהירות וצלולות. גופה היה מכוסה נמשים לכל אורכו והיא הייתה גבוהה. היא הייתה חברה נהדרת שתמיד ידעה מה הדבר שהכי ישמח חברה טובה, ומה הכי יעציב אותה. לא ראיתי אותה בוכה אף פעם, ולא ראיתי אותה נעלבת! אבל אני לא כמוה, אני לא יודעת מה החברה שלי מרגישה בפנים...

היי, רגע... שכחתי להציג את עצמי! אני עמית, החברה הכי טובה של שיר. שיער חום כהה, קצת שמנמנה וגבוהה. נהגנו לעשות הכל ביחד, היא, אני והחברה השלישית - ענבר! לענבר היה שיער חלק וגולש בצבע שטני בהיר והיא הייתה מעט נמוכה אבל יפה מאוד. היינו שלישייה, בהפסקות, אחרי הלימודים... עשינו שיעורים ביחד והיה לנו כיף! טוב, נדמה לי שגם לשיר היה, אבל עכשיו כבר לא אוכל לדעת...

הסיפור הזה לא מספר עליי, כפי שיכולתם כבר לנחש... הוא מספר על שיר – החברה הכי טובה שלי! הוא לא כתוב בגוף ראשון, רק ההקדמה (הפרק הזה) והפרק האחרון. כל השאר, כתוב בגוף שלישי. למה אני אומרת את זה? כי, טוב... יש קטעים בספר הזה שאני לא נמצאת בהם, ולכן יהיה קצת מוזר אם זה יהיה כתוב בגוף ראשון... אתם בטח שואלים את עצמיכם איך אני יודעת מה קרה בקטעים בהם לא הייתי... בשביל זה, תצטרכו לקרוא את הסיפור!.