מלאכית אבודה

פרק שלישי

בשבע בערב, הגיעה שיר לחנות הספרים "לתפור כפר". החנות הזאת הייתה מקום המפגש הקבוע של הבנות. היא הייתה נטושה כבר שנים רבות אך עדיין היו בה ספרים מעניינים. הדלתות היו נעולות רוב היום, אבל בלילה הן היו נפתחות במעין קסם והבנות יכלו לקרוא כל מה שהן רצו. היו שם ספרי ילדים, ספרי מבוגרים, ספרי בישול, ספרי כשפים, ספרי מדע, ספרי פסיכולוגיה, ספרי פנטזיה, מדע בדיוני ועוד... שיר חיכתה בסבלנות. היא שמעה משהו קל בביתה של עמית, אך לצערה הוא היה רחוק מדי אפילו בשבילה. היא עצמה את עיניה ואימצה את אוזניה, וזה מה שקלטה:

"נו, אמא!" זאת הייתה עמית "אמרת שתסיעי אותי לחנות אבל את לא מכבה את הטלוויזיה! אני כבר מאחרת! בבקשה..."

"אני מצטערת, מאמי שלי!..." זאת הייתה אמא של עמית "פשוט קרו דברים מאוד מסעירים בעירנו בזמן האחרון, ועליי להתעדכן!"

"אבל שיר וענבר בטח כבר מחכות לי שם המון זמן!" קיטרה עמית "אני כל פעם מאחרת בגללך..."

"אני מצטערת, מתוקה..." אמרה אמה בקול מפייס "אשתדל שזה לא יקרה שוב! עכשיו בואי לאוטו, אני מסיעה אותך."

'אוקי...' חשבה שיר לעצמה 'אז עמית בדרך. מה עם ענבר?' היא אימצה את אוזניה והצליחה לקלוט את ענבר הולכת ברגל לחנות ושומעת מוזיקה על הווליום הכי חזק. שיר לא התמודדה עם רעש חזק שכזה אז היא מיד סתמה את אוזניה בידיה. היא חיכתה מספר דקות ועמית הגיעה יחד עם אמה. היא יצאה מהאוטו, נפרדה מאמה וחיבקה את שיר "חיבוק מחבק" חזק-חזק!

"היי!" היא אמרה.

"היי!" ענתה שיר בשמחה.

"ענבר עוד לא הגיעה?" התפלאה עמית "חשבתי שאני ממש מאחרת..."

"את באמת מאחרת," אמרה שיר "אבל ענבר יותר!" ושתיהן צחקו. לאחר מספר רגעים, הגיעה ענבר.

"היי!" היא קראה.

"היי!" ענתה עמית בחיוך גדול ושתיהן התחבקו "חיבוק מחבק".

"לא... לא!..." שיר סתמה את אוזניה חזק-חזק. הרעש ממש הכאיב לה. "תכבי, תכבי!" ענבר קלטה מיד וכיבתה את המוזיקה. "תודה..." הוקל לה.

הבנות פטפטו קצת, אבל אז נזכרו מהי סיבת פגישתן ונכנסו אל החנות. החנות הייתה מאובקת כתמיד וקורי עכביש ארוכים השתרכו בכל מקום. הבנות ניגשו אל שידת ספרי הכשפים והחלו לחפש. אף אחת מהן לא ידעה מה בדיוק הן מחפשות, אבל הייתה להן ההרגשה שכאשר ימצאו, הן ידעו!

ענבר חיפשה במדף העליון, עמית חיפשה במדף האמצעי ושיר חיפשה במדף התחתון. הן עשו לא מעט בלגן בחיפושיהן אך לאף אחד לא היה אכפת.

"שיקויים... לא..." מלמלה ענבר "מכשפות... לא זה..."

"ערפדים... אנשי זאב..." מלמלה גם עמית "יצורי חושך... מה זה הדברים האלה? בשום מקום אין פיות?!"

"הנה זה!" קראה שיר לפתע " 'פיות ומלאכים. המדריך המלא'. זה נהדר! זה בדיוק מה שאנחנו מחפשות!" שיר נשפה מעט על הכריכה וענן אבק גדול התפזר ממנה לאוויר. "בואו!" היא אמרה "נצא."

הבנות יצאו מהחנות והתיישבו על שפת המדרכה – שיר באמצע ובצדדיה עמית וענבר. הספר הגדול והמאובק נח על ברכיה של שיר והכביד עליה. הוא היה מעוטר בפרחים וקווים מסתלסלים. בתחתית הכריכה היה כתוב באותיות זהב מעוטרות: "הקסם נמצא בתוכך...". לא צוין שם הסופר. שיר פתחה את הספר לאט-לאט ומתוכו יצא אור לבן ובוהק שהאיר את פני החברות בחושך. הוא לא היה אור רגיל, הוא היה אור קסום וחלומי... אור שמגלה לך את נסתרות העולם שלא ידועות לאיש!...

הבנות נשאבו לתוך הספר הקסום ונעלמו כלא היו.