בשפל המדרגה

פרק 9- "החלטות"

התעוררתי בבהלה ומצאתי את עצמי בחדר קטן וחשוך מעט, שמעתי רשרוש צעדיים מתקרבים, לא הבנתי בדיוק מה קורה אך הדלת נפתחה, ומולי עמד בחור קירח וממש ענק, פחדתי ונצמדתי אל הקיר, "מ ..מ..מה אתה רוצה??" שאלתי כששפתיי רועדות.
"אני צריך את הקלטת" הוא אמר בחיוך
"א..אין לי אותה.. " הישבתי במהירות אך נראה שהוא לא היה מרוצה .
"מה את אומרת על הקלטת תמורת החיים שלו?" הוא הצביע לכיוון אדוארד, שעדיין היה קשור על הסולם ומעולף, הרגשתי ממש רע להשאיר אותו ככה למרות שהייתי בטוחה שזה הדבר הנכון לעשות אחרי הכל הוא גם איים עליי.. אבל הוא בסך הכל נער כמוני... "א...אני אחפש אותה...ש..שוב" אמרתי.
"מצויין, אבל אני חושב שאת מחפשת במקום הלא נכון, לאבא שלך בטוח הייתה איזו כספת או מקום סודי במשרד, למה שלא תבדקי שם" הוא הציע כשחיוך ערמומי על שפתיו "עד אז, הוא יהיה פה, כל יום שתאחרי הוא יסבול יותר"
הנהנתי בראשי והוא פתח לי את הדלת לצאת, ואז הוא אמר "עוד דבר אחד, אם תספרי את זה למישהו זה ייגמר ברע, אשלח את אנשי לעקוב אחרייך, זכרי צופים בך"
התקדמתי לעבר התחנה ומיד התחרטתי שאין לי את המספר של ריי, הוא היה יכול לעזור במצב שכזה, מה לעשות מה לעשות? שאתקשר למשטרה?? מה אם הם יפגעו בו שוב? מה בכלל יש בקלטת הזאת שכולם מחפשים אותה?? הוא אמר שזה לא יהיה בבית.. במשרד או כספת? אבל לא זכור לי שלאבא היה כספת..
ואז נזכרתי שאבא פעם הראה לי את שידת הקלטות שלו בעבודה שהייתי מאוד קטנה, הם היו מסודרים לפי תאריכים, מה אם הם עדיין שם?? הייתי חייבת לבדוק, התקשרתי לדוד של אבא שזכרתי שהיה עובד איתו באותו מקום.
"היי לילו מה שלומך?" הוא שאל
"הכל בסדר , דוד אתה זוכר שלאבא היו קלטות? והוא היה אוהב לאסוף אותם?"
"כן מותק, מה איתם?"
"אתה יודע אם הם עדיין שם??"
"אני לא מאמין כי בטח כבר לקחו את הכל השוטרים לארכיון"
"אם אבקש לראות את זה הם יסכימו לי??"
"אני מאמין שכן אבל לאיזו סיבה? קרה משהו?"
"לא פשוט היה לנו סרטון אחד יחד, ורציתי לראות אותו כדי להיזכר קצת, תודה דוד"
"תשמרי על עצמך מותק, להתראות" אמר וניתק.
ארכיון ארכיון ארכיון... אוקיי סיפור כיסוי אמור לעבוד עליהם, אלך ישר אחרי שאגיע הביתה, הרכבת הגיע ועליתי עלייה , ואז ראיתי אותו שם, באותו מקום ראשון שנפגשנו, כאשר הוא הסתכל עליי עם ידיו השלובות "אדוארד" אמרתי והתקדמתי לעברו, אנשים הסתירו לי ודחפו אבל אז הבנתי שזה היה דימיון, והאיש שעמד שם היה בעצם ריי, "ריייייי" צעקתי בשקט כשאני מחבקת אותו.
הוא כנראה לא הבין מה קרה איתי כי הוא תפס בחולצתי מאחורה ומשך אותי, "היי היי היי ממש לא"
"סליחה, פשוט אני ממש צריכה אותך ולא היה לי איך לתקשר איתך, אדוארד הם לקחו אותו והוא קשור ו-"
"תרגעי תרגעי לאט לאט אני לא מבין כלום, אדוארד, מה קרה לו?"
"כמה בריונים חטפו אותו והם פיצצו אותו מכות, היית צריך לראות איך הוא נראה וכל זה בגלל הקלטת המטופשת!!"
"אז זו הסיבה שהוא לא ענה לי לשיחות, את יודעת איפה הוא בדיוק?"
"כן אבל תצטרך להיזהר כי יכול להיות שמאזינים לנו עכשיו"
"האאא עוקבים אחרייך?"
"כן"
"תרשמי לי בפלאפון" הוא הושיט לי את פלאפונו ורשמתי לו בתזכיר בדיוק את הדרך. "תבטיח לי שלא תלך עד שאני אבוא?"
"בסדר, קודם בוא נמצא את הקלטת הארורה"
ירדנו מהרכבת והעדפתי שזה לא יראה חשוד לכן הסתובבתי עם ריי כדי שיחשבו שהוא לא יודע מה קרה עם אדוארד, נכנסנו לתחנת המשטרה, "כן איך אפשר לעזור?" שאל השוטר, "יש לי קבצים שאני רוצה לבדוק בארכיון של אבא שלי"
"מה השם?"
"מקוויאר יונוס"
"כן תחכי פה, השוטר ג'יימס יביא לך את זה"
"אני יכולה לקחת את זה איתי?"
"אין בעיה"
"תודה"
התיישבנו בכיסאות וחיכינו, "מה הצעד הבא?" הוא לחש לי
"אם זה לא יהיה פה, אז זה בטח במשרד שלו איפה שהו"
הוא הינהן בראשו ,השוטר הגיע עם קרטון והניח אותו בחיקו של ריי, ריי ואני צעדנו לעבר הבית שלי, כל הדרך נמנעתי מלהביט אחורה, אבל פחדתי, אך הרגשתי קצת בטוחה כי ריי היה לידי, נכנסנו אל תוך הבית וישבנו על השטיח ,פיזרנו את כל הקלטות והתחלנו לחפש לפי מספרים, חיפשנו את 1703, עברנו על 1108, 2312, ואז מצאתי אותה שם, את הקלטת 1703, "יישששש" קראתי בהתרגשות, "מצאתי!!" ריי היה שמח יחד איתי ואז הם דפקו בדלת, ישר לחשתי לריי שיתחבא למעלה, ופתחתי את הדלת, הם היו שם, אותם אנשים שאיימו עליי, "הקלטת"
הם ביקשו "קודם תנו לי לראות אותו, הבטחתם שתשחררו אותו" ,הם הלכו לכיוון המכונית והורו לי להיכנס ,נכנסתי והם נסעו, הגענו לאותו מקום שבו מצאתי אותו, "הוא כולו שלך" אמר האיש הקירח "אם תספרי למישהו כל מה שקרה כאן נהרוג אותך, מעכשיו את לא זוכרת כלום" הוא אמר ולקח את הקלטת מידיי כשהוא טורק את הדלת אחריו, הדלקתי את האורות וראיתי את אדוארד על אותו הסולם שבו השאירו אותו, רצתי לעברו וניתקתי את הקשרים מידיו והוא נפל עליי, השכבתי אותו על הריצפה "אדוארד, אדוארד תסתכל עליי" אמרתי כשאני מלטפת את פניו ודמעות זולגות על לחי, "אדוארד בבקשה תקום" אמרתי, שמעתי את נשימותיו הכבדות ,והתחלתי לחייג לאמבולנס שאז הוא אחז את ידי ונד בראשו לשלילה, הבטתי בפניו הן היו חבולות מכל עבר, "אתה צריך רופא" אמרתי לו כשאני עדיין בוכה, הוא דיבר בלחש אז קירבתי את אוזני לשפתיו "בית שלי יש" , הבנתי שבבית שלו יש רופא, "אתה רוצה שנלך לבית שלך?" שאלתי בתמיהה, והוא הנהן, "אני אקרא לריי שיקח אותנו" אמרתי כשאני מחייגת אליו ,אדוארד הניח את ידו על פניי ומחה דמעה מלחי, ואז איבד את ההכרה "אדוארד אדוארד לא אדוארד תתעשת" אמרתי ואז ריי ענה "ריי בוא מהר לאן שאמרתי לך ותבוא עם מכונית, ניקח אותו לבית שלו" אמרתי והוא אמר שהוא יוצא, חיכתי שיגיע וליטפתי את פניו של אדוארד.
ריי הגיע ועזר לי לשים את אדוארד במושבים האחוריים, הנחתי את ראשו על ברכיי , הורדתי את מעילי ממני וכיסיתי את גופו, ליטפתי את שערו וריי הביט בנו דרך המראה כל הנסיעה.