כשדפקתי על דלת ביתו של אדוארד לא זכיתי למענה, אגם ואני המתנו בחוץ, "אולי ריי יצא לקנות דברים ויחזור בקרוב" אמרתי.
צילצלתי בפעמון אך עדיין לא זכיתי למענה, אמרתי לאגם שנראה לי שנחזור מחר מוקדם יותר, לקחנו את הרכבת וליוויתי אותה לביתה ואחכ המשכתי לכיוון הבית שלי, שפתחתי את הדלת שרר בלגן ענקי בבית שלי, כל הספרים היו זורקים על הריצפה וכל דפי העבודה שלי היו מפוזרים בכל הסלון, חדר השינה, המטבח, ואפילו עליית הגג הייתה לגמרי מפולגנת, ממש עבר פה מונסון ,חשבתי, לא בטוח בשבילי להישאר פה, ישבתי על הספה מבולבלת, "אם לקחו את הקלטת, מי עוד מחפש אותה? מי יכל לדעת שהיא הייתה אצלי?", השענתי את ראשי על הספה ועצמתי את עיניי, כשפקחתי אותן אדוארד עמד ממש מולי ולצידו ריי, "אדוארד אתה בסדר?? מה קרה? לא עניתם לי ודאגתי" קמתי מהספה לעברו אך מבטו נשאר ממוקד עליי, "קרה משהו? הכל בסדר אדוארד?", לפתע הוא הוציא אקדח מהכיס שבאחורי מכנסיו והצמיד אותו למצחי, "עכשיו את יודעת יותר מידי ולכן לא נוכל לתת לך לחיות" הוא אמר כשפניו עדיין רציניות, "א-א-אדוארד ל-למה? ח-חשבתי שעזרתי לכם והסתדרנו"
הוא צחק ואז הסתכל לעבר ריי "הכלבה חושבת שהפכנו לחברים שלה" ריי החזיר לו בחיוך "לגמרי מסכים איתך" ואז הוא הסתכל עליי "מה חשבת? שבגלל שעזרת לנו נשאיר אותך בחיים? בסך הכל היינו צריכים את הקלטת וכל מה שהיית בשבילנו זה רק כלי כדי להשיג את זה" עכשיו היה תורו לצחוק, "בדיוק כך" השיב אדוארד כשהוא לא מוריד את מבטו ממני לרגע, הוא טען את נשקו "מילים אחרונות?" הוא שאל, הבטתי עליו ודמעות החלו לרדת בפניי , בחיים לא דמיינתי שזה יסתיים ככה, לא חשבתי שאמות בידי נער עשיר שהוא במקרה גם מלך הגנבים והחבר שלו, רק עכשיו עלו לי דברייה של אגם בראש, הם אכן השתמשו בלי, לא היה אכפת להם, היא צדקה, הם כן זרקו אותי לצד, לא ידעתי כל כך מה לומר אז הסתכלתי עליו, ואמרתי "אדוארד בבקשה.."
אבל הוא רק חייך ולחץ על ההדק.
YOU ARE READING
בשפל המדרגה
Bilim Kurgu"בחיים שלי לא נקלעתי לכאלו תסביכים בגלל בחור אחד, זה הדבר הכי דפוק שקרה לי אבר" לילו נערת חלומותיו של כל גבר בשכונה נקלעת לתסבוכת עם מלך הגנבים הממזר והשחצן, שממשיך לדחוק בלילו להחזיר משהו ששייך לו. הוא נותן לה 48 שעות למצוא ,ולהביא אליו את הדבר. ...
