סוף לאלים? כעבור 100 שנים

כעבור מאה שנים

אפולו
כמו כל יום במאה השנים הללו הלכתי לראות מה קורה עם משי. אגם כבר ממש מודאגת לגביה. הגעתי למרפאה שלנו (באולימפוס) אני הרופא הראשי, כי ארטמיס לרוב לא נמצאת פה. בדיוק כאשר נכנסתי ראיתי שמשי החלה לפקוח עיניים, רצתי אליה. "הכל בסדר אהובה?" שאלתי אותה, "איפה אני?" היא שאלה בעיניים עייפות. "את במרפאה שלנו באולימפוס." עניתי. "איפה אגם, פייפר, ליאו, קליפסו, אנבת', פרסי, ניקו, הייזל ופרנק?" היא שאלה. "אוקיי אז ככה, פרסי נרצח חמש דקות אחריי שהתעלפת מאירינייה, ליאו וקליפסו במנהטן, אגם מנהלת את מחנה החצויים עם כירון, וכל השאר מתו מזיקנה." עניתי לה "רגע, כמה זמן הייתי מעולפת?" היא שאלה. "מאה שנים" עניתי לה. היא הרהרה בדבריי, "וכל הזמן הזה משהו השתנה? אתה הסדרת בניהול האולימפוס לבד?" היא שאלה "האמת ששום דבר לא השתנה, והצלחתי לנהל את האולימפוס לבד אבל, זה לא אותו הדבר בלעדייך. אגב, כדאי שתדברי עם האלים האחרים צריך לחזור לשיגרה." אמרתי לה. היא חשבה רגע וקמה, "הרמס, בוא רגע" היא אמרה וזימנה מלא מכתבים עם שמות האלים וכיירון. "קראת לי השליטה?" הוא שאל "בהחלט, תעביר לאלים את המכתבים בבקשה." היא אמרה. "בסדר גמור." הוא אמר ועף לחלק לכל אל את המכתב שלו, ובאותו זמן אני ומשי רצנו לחדר המועצה.
זה הפרק להיום 195 מילים זה ממש טוב להתחלה! אם נהינתם אל תשכחו לתת 👍.