סוף לאלים? כעבור 100 שנים

יוצאים לדרך + הודעה

ליאו
אז סיפרתי לקליפסו על זה שאנחנו יוצאים היום לדרך. בזמן שפרסי עבר לשבת ליד אגם אחריי שדיבר עם אחיו.
פרסי
אמרתי לאחיי שאני הולך לאגם לתכנן את המסע והלכתי אלייה. התקרבתי אלייה בשקט מאחורה והתנפלתי עליה בחיבוק. לאחר מיכן היא שאלה אותי "דיברת עם ליאו?" "כן." עניתי לה. היא נתנה לי נשיקה ואמרה "תקרא להם לבוא לפה בבקשה." "בסדר" עניתי לה. כיוונתי לכיוון ליאו את היד והשפרצתי עליו קצת מים. הוא הסתכל עלי וסימנתי לו לבוא לשולחן של משי. הוא הגיע לשולחן ביחד עם קליפסו והסברנו להם על המסע. "יש לי תחושה שצריך להגיע לאלסקה." אגם אמרה. "אבל האלים לא שולטים באלסקה." אמרתי. "לא נכון, אמא שלי שולטת בכל מקום בעולם. גם באלסקה." היא ענתה. לאחר שגמרנו לאכול הלכנו לכיירון ואמרנו לו שאנחנו יוצאים לדרך. "אנחנו יכולים לעוף לאלסקה!" אגם אמרה. "אבל אני לא יכול לעוף, כבן פוסידון אני יכול רק לשחות מהר ולזמן מים להלחם איתם." אמרתי. "האמת שילדיי יכולים לעוף." אבא אמר וצץ פתאום. "איך בדיוק?" שאלתי. "ישנם דברים שאף אחד מילדיי לא יודע. שמעת פעם על לחות באוויר?" הוא שאל "שמעתי, הלחות הינה תוצאה של אידוי מים." אמרתי. "אתה צודק בני, וילדיי שולטים במים בכל מצב." הוא אמר ואז הוא הרים את ידיו ומכיוון שישנם מים באוויר הוא כיוון אותם אלי ובפעם הראשונה בחיי עפתי. "ואוו! זה פשוט מדהים!" אמרתי לאבא. "בהחלט. עכשיו אני צריך ללכת הים מחכה לי." הוא אמר ונעלם בחזרה לים. "שנצא?" שאלתי. "בהחלט" הם ענו. כולנו עפנו כקבוצה (הערת הכותבת: משום שליאו וקליפסו בניי אלמוות בסיפור אז הם מסוגלים לעוף.) בשמיים לעבר אלסקה.
זה סוף הפרק להיום, מהפרק הבא הפרקים יהיו יותר מעניינים. אם נהינתם אל תשכחו לעשות 👍.
נ.ב תשאירו תגובות אם אתם רוצים המשך כי אף אחד למעט אחד לא מגיב ואני לא יודעת אם אתם אוהבים או לא. בנוסף אם יש לכם הצעות לשיפור אני באמת רוצה שתכתבו לי משום שזה יהיה רק לטובתכם.