״דניאל,״ דניאל שמע קול מוכר קורא בשמו, הוא הרים את ראשו והסתובב עד שנפגש במבטו של ניק. ״ליאם התעורר.״ הוא אמר תוך כדי שהסדיר את נשימתו.
״מתי?״ שאל דניאל בסקרנות ודאגה והניח את הדפים שהחזיק. ״לפני חצי שעה בערך.״ ניק השיב לדניאל.
דניאל מיהר לדחוס לידו של ניק את הדפים מהספסל והחל להתקדם לתוך המבנה.
״האמת היא,״ ארין אמרה והרימה את ראשה, היא ניגבה את הדמעות שהתבצרו על לחיה והסתכלה על ליאם. ״שאנחנו לא יודעים.״ היא אמרה וקולה רעד.
מבטה לא נח על ליאם עכשיו, היא לא רצתה לראות איך יגיב.
״מה זאת אומרת לא יודעים?״ הוא שאל בעצבנות, הוא היה סקרן יותר מכל.
גופו של ליאם נמתח עכשיו לאחור, ולמרות הצריבה הוא עשה כך. הוא ידע שמה שהוא עובר כרגע זה כלום לעומת אחרים.
ארין שתקה למשך כמה זמן, ליאם לא ידע במדיוק לכמה זמן אך זה הרגיש כמו נצח.
״הבאנו אותו לכאן,״ היא החלה לספר. ארין התכוונה להמשיך אבל כבר לא היה בזה צורך.
״והפצעים שלו היו קשים.״ המשיך קול אחר מפתח החדר. ליאם וארין הרימו את מבטם ונפגשו בדניאל. ״ניסינו לטפל בהם, הבאנו את כל הרופאים שלנו.״ דניאל המשיך כשהוא מתקדם בצורה איטית לכיוון ליאם.
״אך למחרת בן נעלם.״
״אתה באמת רוצה את האחראיות הזאת על הכתפיים שלך?״ היילי שאלה בעצבנות ולחץ.
היה לה קשה עם כל מה שעבר עליה בזמן האחרון, היא הרגישה חלשה.
היא הייתה צריכה לדאוג להרבה דברים עכשיו, מציאת בלייק, מציאת בן, לספק אימונים סדירים לחניכים, לכוון את המשימות בצורה הכי נכונה, ועוד.
מה שהיא לא דאגה לו היה הבריאות שלה.
״אני מבין שאת עוברת זמן קשה, אבל האחריות הזאת היא שלנו.״ הקול השני מהשולחן ענה.
היא דיברה עכשיו עם מפקד הסוכנות של המזרח, הם היו מיודדים, והיא ידעה שהמידע שיש ברשותם מאוד יעזור להם.
״נגיד והאחריות היא שלכם, אתם לא תעזרו בוודאי למצוא את הסוכן שנעלם לי, לא ככה?״ היילי אמרה כמה מילים קשות, בתור מפקדת היא צריכה את זה לעצמה, ולסוכנות שלה.
״אני יודע שזה קשה לכם, אבל זה רק סוכן אחד מתוך כל ה-״ הוא התכוון להמשיך אך היילי כבר קטעה אותו.
״זה לא רק סוכן. ואם עוד פעם אחת תוציא משהו לא במקום עליו והידידות שלנו הולכת לפח. ותאמין לי, לא אנחנו אלה שנסבול מזה.״ היילי נשברה תחת מילותיו, היא נתנה לעצבים שלה לזרום ולכסות אותה.
היא לא ידעה איפה בן, היא לא ידעה אם הוא בסדר, ופעם האחרונה שראתה אותו היו לו פציעות חמורות.
״את נותנת לסוכן אחד לערבב אותך.״ אמר המפקד בייל. היילי קמה עכשיו מהכיסא שלה וסימנה בידיה על הדלת, הכל קרה מהר מדי.
״צא מכאן.״ אמרה, הוא התכוון לדבר עכשיו אבל היילי לא רצתה לשמוע אותו.
״עכשיו.״ היא אמרה בתקיפה, המפקד בייל עם החליפה המלוטשת, יצא החוצה באלגנטיות ונעלם.
ארין הלכה במסדרון לכיוון חדרה, היא בקושי הייתה ערנית למה שקורה, כל הרגשות שתקפו אותה היו קשים.
היא כל היום הרגישה שזאת אשמתה, תחושות הצער הציפו אותה וגרמו לה לחשוב שהיא לא סוכנת טובה מספיק בשביל להגן על החברים שלה.
לפני שעשתה עוד צעד אחד רעש גדול נשמע, והמקום שארין עמדה בו רעד מעט.
היא הסתכלה למעלה והדבר היחיד שראתה זהו גוש שחור מתכתי הנופל לעברה.
היא הייתה קפואה ולא הצליחה לזוז ממקומה, היא יכלה להרגיש כבר את הכבדות של הדבר מתקדם ונופל לכיוונה. היא כיווצה את פניה בהפתעה,
ועוד לפני ששמה לב מה קורה שתי ידיים חזקות לפתו אותה ממקומה ודחפו אותה הצידה.
ארין הרגישה את הדחיפה חזק כל כך ולאחר מכן את הנפילה הקשה על הרצפה.
היא סגרה את עיניה חזק, ולאחר מכן כשפתחה אותן נתקלה באדם שלא הכירה.
פניו לא נגלו לה, היה לו כובע וסוודר שכיסה הכל.
מסכה קטנה וזעירה מבד עטרה את פניו עד קצה אפו, היא לא הייתה גדולה כל כך, והיא יכלה לראות רק את עיניו.
הן היו ירוקות וקשות, ושיער נפל עליהן.
הוא עזר לה לקום ושניהם נעמדו מול אחד השני.
ארין התכוונה לשאול מיהו, אך לפני שעוד דיברה הוא הוציא מסמך גדול והראה לה.
״אתה סוכן?״ שאלה על פי המסמך והוא הנהן בלי להשמיע קול. ״אתה במגורים B1..״ היא מלמלה וחשבה לרגע.
ארין הפנתה אותו לקומה שאמור להיות בה והם נפרדו לשלום.
כשחזרה למסדרון היא ראתה שזאת הייתה טעות של כמה סוכנים והם תיקנו אותה במהירות רבה.
הגוש המתכתי היה סך הכל מוצרי בניה שהיו צריכים בכדי להרחיב את הבניין.
״הכל בסדר?״ קול אחר התקדם לכיוונה, קול שהיא אוהבת. היא הרימה את פניה וחייכה. ״אני בסדר.״ היא הרגיעה את ניק והתקדמה לכיוונו בפנים זוהרות.
״שמעתי על מה שקרה, לא נפצעת?״ שאל בדאגה ובחן את כולה.
ארין צחקקה והתקדמה לפניו. ״לא נפצעתי.״ היא אמרה בפנים מקבלות. הוא הצטרף אליו והם יצאו החוצה לשמש.
״ראית את הסוכן ההוא?״ שאלה ארין את ניק בסקרנות. ניק הסתכל עליה מבולבל, עד שהבין למה היא התכוונה והתיישב לידה על הספסל.
הוא הוציא קצוות שיער מפרצופו והניח את ידיו לצדי גופו.
״אומרים שמעטים פה ראו את פניו, ושהוא מטורף בלחימה. הוא שוהה כאן כמה זמן ואז נעלם ואף אחד לא יודע אם הוא חי או לא, לכמה זמן הוא הולך ואם הוא יחזור בכלל.״ ניק החל לספר וארין הסתכלה עליו במבט סקרני. זה היה נשמע לה כמו איזה סרט.
״לא יודעים אם הוא עובד לבד או עם קבוצה, אבל המגורים שלו נמצאים רחוק מכולנו ואף אחד לא מתקרב לשם.״ ניק המשיך בסיפוריו על האיש המסתורי.
ארין השתעשעה מהסיפור, היא כבר המציאה לעצמה גרסאות משל עצמה במוחה.
״יש הסוברים שהוא עוטה מסכה כי הוא נשרף בפניו, או שיש איזו צלקת שקיבל מאיזו משימה. בכל מקרה, הוא בלתי מנוצח.״ ניק סיים והסתובב לכיוונה של ארין המרותקת.
ארין קפצצה במקומה בחוסר נוחות, היא חשבה לרגע. האם היא הראשונה שנתקלה בו?
ואם כן, איך אנשים לא ראו אותו קודם?
״הגרסה שלי היא שהוא פשוט אדם טוב שרוצה לעזור.״ ניק הוסיף כמסקנה אחרונה.
ארין לא השתכנעה, היא די הסתקרנה.
״מעניין דווקא, נשמע כמו סרט אקשן.״ ארין צחקקה. ניק הסתכל על הגבעה שלא הייתה רחוקה מהם וחשב לרגע.
הוא שילב את ידיו ונשען לאחור כשהוא ממלמל ״כל החיים שלנו הם כמו סרט אקשן.״
