המשחק

פרק 1

אין כמו להתעורר מוקדם בבוקר. 5:30 מתכוננת לזריחה עם כוס קפה. קפה קר, זה קיץ אחרי הכל. זה היום הראשון בלימודים, בתיכון. בדיוק עברתי לתל אביב שכונה קטנה, קצת ענייה. אבל לפחות לא בעיר שגרתי, רעננה. עיר יותר מתה ממדבר. אבל זה מבאס לבוא לתיכון ללא חברים. כולם באים בחבורות, ורק אני לבד.

״אמה הכנתי לך טוסט עם רוטב פסטו ועגבניות כמו שאת אוהבת״ צעקה לי אמא מהמטבח. ״תודה אמא, את מסיעה אותי היום לבית ספר נכון?״ ״לא היום את תגיעי לשם לבד״ השיבה לי אמא וחייכה לעברי חיוך מוזר. השבתי לה בפרצוף מוזר ובוחן. ״קניתי לך אופנוע כמו שרצית ליום הולדת שלך״ לא ידעתי איך להגיב הרי אנחנו במצב כלכלי לא טוב אחרי שאבא שלי עזב אותנו ואז ראיתי את האופנוע יד שנייה, או שלישית שחור כמו הצבע האהוב עליי, מבריק עם גלגלים גדולים קצת משופשפים. אבל אהבתי אותו והערכתי מאוד שהיא השיגה לי אחד. ״וואוו תודה אמא״.

התחלתי לנסוע לבית ספר וכשנכנסתי שמעתי מספר בנים מסתכלים עליי. הם התחילו לדבר בניהם ״היא מושלמת״ ״תראו את התחת שלה״ ״קצת חסר לה חזה אבל קטן זה יפה״. אחד הבנים בעט בהם ואמר להם להפסיק כי אני שומעת. הוא היה קצת בהיר יותר ממני עניים ירוקות שיער חום בהיר חלק וקצת מתולתל, והתלבש ממש באופנה. האופנה שאני אוהבת. שחור ג'ינס עם קצת קרעים טיפה צמוד ונעליים חדשות ונקיות. גבר חלומי אפשר להגיד אבל לא נמשכתי אליו. ״היי את אמה לא? אמה ווילסון?״ כן אבל איך הוא ידע? ״נפגשנו בעבר?״ הוא דיי מוכר לי אני חייבת להגיד. ״לא פשוט שמעתי שיש תלמידה חדשה. אני אריאל שם משפחה לא חשוב. איזה כיתה את אמורה להיות?" אני חושבת י'6" עניתי לו ותוך כדי לא שמתי לב שאני בוהה בשפתיו בצורה מוגזמת. "כיתה של חכמים, גם אני שם" ענה וחייך אליי חיוך שאזכור לעולם. "אז אתה חכם? למרות שאני לא זוכרת שהתקבלתי לכיתת מחוננים" "לא אני לא יודע למה אני שם, אפשר להגיד שזה כיתה רגילה אבל למורים יש שאיפות ממנה" ענה וצחק ועוד פעם חייך את אותו חיוך. חייכתי אליו חיוך עקום ומוזר והוא המשיך לדבר כאילו אנחנו לא נפגשנו לפני שניה "בואי נלך לכיתה ביחד עוד שנייה צלצול לא טוב לאחר ביום הראשון." "אני קודם כל צריכה ללכת למזכירות להעביר טפסים" שיקרתי קצת פשוט הייתה לי תחושה לא טובה להישאר איתו. לקחתי את התיק מהאופנוע החדש ישן שלי והלכתי בלי להגיד דבר. היה ניראה כי רצה להגיד משהו להתעקש על לבוא איתי אבל יש לי תחושה לא טובה לגביו ובכל זאת הוא כמו מגנט.

ופתאום חבר שלו פגע בי עם הסקייטבורד עליו רכב ונפל עלי כאשר אני שוכבת על הכביש וכל החצאית שלי חוספת את גופי. כולם צחקו התחילו שריקות מכיאות כפיים ואפילו אריאל שיתף פעולה. "אני ממש מצטערת אבל זה לא היה רעיון שלי חברים שלי מפגרים" אמר אריאל בעוד הוא צוחק בקול וכמעט התחילו לו דמעות מרוב שהוא צחק. פשוט קמתי והלכתי בלי להגיד דבר."חכי אני אבוא איתך את בסדר?" אריאל ממשיך לצעוק לעברי ולנסות לתקן את המצב. לא השבתי מילה ופשוט הלכתי.

הלכתי למזכירות בשביל להשיג מערכת שעות ומפה של בית הספר. פתאום באה אליי ילדה אדמונית מתולתלת עם נמשים נמוכה ממני בהרבה ופשוט מהממת. אם הייתי יודעת שהיא לסבית או ביסקסואל הייתי תוקפת אותה באותו רגע. היא התחילה למחוא לי כפיים "שיחקת אותה שם עם אריאל" אמרה לי וצחקה הבטתי בה במבט מבולבל ומתוסכל הרי לא עשיתי כלום ואיך היא ראתה את זה קשה לפספס אחת כמוהה. "תיהי גאה בעצמך נפנפת את הילד הכי חתיך והכי פופולרי בבית ספר" אוקיי אז היא סטרייט, חבל. "מה? אריאל הוא סך הכל ילד" היא הביטה בי במבט מופתע "מה שתגידי קוראים לי בלה את חדשה ?" היא חייכה חיוך מקסים וגדול שפשוט רציתי לחבק אותה ולא לעזוב. "קוראים לי אמה" חייכתי אליה בחזרהכדי לא להיות אדישה "מה מביא אותכן לפה נערות צעירות ויפות" המזכירה לפתע החליטה להפריע בשיחה המאוד מעניינת שלי ושל בלה. "אני צריכה מערכת שעות ומפה" השבתי למזכירה אבל בלה לא נתנה לה להביא לי את המפה. "זה בסדר אני אעזור לה לא צריך מפה שיש משרתת אישית" אמרה בלה וקרצה לי. אני חושבת שהלב שלי התחיל לדפוק ברמה שהיא יכלה לשמוע. ממש הרגשתי כמו בסצנה של אנימה. התחלנו ללכת לא הצלחתי להפסיק להסתכל עליה. חבל שאנחנו לא באותה כיתה לפחות אנחנו ביחד במגמת פסיכולוגיה. כנראה שהשנה אוהב את שיעורי פסיכולוגיה.

והינה הקול שכל תלמיד שונא לשמוע הצלצול הראשון של היום הראשון של בית ספר לפחות זה לא לשיעור הראשון אלא התכנסות לאולם ספורט בלה הציעה לי להישאר איתה ניראה שאין לה עניין ללכת לחברים שלה. "אמה שלום לך, מזל ששמת מכנסון מתחת לחצאית הקצרה הזאת" אמר אדם מוכר שמשום מה אני לא מצליחה לזכור מאיפה. "אתה עם הסקייטבורד לא? אתה פשוט הזוי אין לך חיים?" צעקה עליו בלה והגנה עליי למרות שלא ביקשתי עזרה וגם לא היה לי צורך לעזרה. "אני מצטער אריאל רצה נקמה אבל את יודעת הכל מאהבה הוא לא יודע איך להביע רגשות אז הוא עושה את זה בדרכים מפגרות" מה? נקמה? מה עשיתי לו? יכול להיות שהוא לא סתם מוכר לי? אבל ממתי? למה כל כך קשה לי לזכור? זה פשוט לא הגיוני.