המשחק

פרק 7

אני יודעת שזה רעיון רע אבל רצתי לספר לבלה. "את באמת מאמינה לו?" בלה התחילה לצחוק. "הוא לא משקר אני בטוחה בזה" הסתכלתי לה בעיניים והראתי לה כמה אני רצינית. כמה אני דואגת לה. "כסף יפתור את העניין? הוא יכול להחזיר להם את מה שנתנו לו. לאמא שלי יש הרבה כסף אם אקח ממנה היא לא תשים לב. על כמה מדובר?" אני לא מאמינה למה ששמעתי. "את תסבכי את עצמך עוד יותר אל תעשי את זה!" יופי. עכשיו סיבכתי גם את אלה ואמא שלה בכל העניין הזה. "בכמה מדובר?"
"2 מיליון. לא סכום שאי אפשר לשים לב אליו"
בלה הסתובבה והלכה בלי להגיד לי שום מילה. מה עכשיו?
הלכתי לאריאל וסיפרתי לו על השיחה עם בלה. הוא כעס כמובן אבל אחר כך בלה הגיעה עם צ'ק. "תביא להם את זה" אריאל לקח את הצ'ק מבלה והסתכל עליו והתחיל להחוויר. "2 מיליון? איך?" קולו גמגם. "לאמא שלי יש חשבון שהיא לא משתמשת בו. זה לחיסכון ולמקרי חירום. אחזיר את זה בהזדמנות אני רוצה להיות מנתחת אחרי הכל" בלה לא ניראת כל כך סגורה על העניין אבל עושה זאת בכל זאת. "אני לא יכול לקחת את זה" אמר אריאל ומתחיל כולו לרעוד.
"זאת הדרך היחידה להפסיק את זה. אתה חייב" אמרתי בקול רועד.

עברו כמה ימים. אריאל העביר לאנשים האלה את הכסף. היום זה הטקס עם ההורים, ואני יודעת שאין מה לדאוג הכסף הוחזר ובלה בטוחה.
המנהלת עלתה על הבמה והתחילה לדבר עד שאיבדתי את תחושת הזמן. ראיתי את אריאל יושב לא רחוק ממני. הוא בא לבד אז הוא התיישב עם אילן ומשפחתו. אנחנו באותו מצב. אני עם בלה ומשפחתה.
המנהלת עוברת לסוף הנאום ובו התודות מתחיל לרדת מסך מאחוריה והמקרן נדלק. השקט שהיה עד כה מתפוגג והלחשושים גוברים עליו. המנהלת ניראה מבולבלת וכך גם אני. מתחיל להתנגן סרטון. סרטון שלא ידעתי שצולם, סרטון שמייצג רגע אינטימי שלי, סרטון של רגע נוראי מחיי, סרטון שהרס לי את החיים פעמיים.