" No subject is terrible if the story is true, if the prose is clean and honest, and if it affirms courage and grace under pressure. " - MIDNIGHT IN PARIS
לקט של פאנפיקים, סיפורים קצרים וקטעים שאני כותבת בעקבות השראה (ואובססיה ליצירות נהדרות). בעבר...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
השראה ; השיר "אנאבל לי" מאת אדגר אלן פו
הערות ; נכתב בשנת 2016. הסיפור הקצר מבוסס על השיר עצמו, והבתים המתורגמים כתובים לפני כל חלק.
--- --- ---
"זה היה לפנים ולפני שנים,
במלכות על ים ערפלי.
שם דרה ילדה - שמה לא תדע:
קראתי לה אנאבל לי.
משא לב אחר מלבד אהבה
לא היה גם לה וגם לי."
ואספר לכם סיפור שלא יעלם מלבכם. סיפור אהבה שכמוהו אולי נכתבו, אך שלא אחד מהם מתקרב למרגלותיו.
סיפור של אהבה וחושך. אמיתי. תמים.
זה נמשך בלילה קודר מהרגיל. השמיים השחורים התאימו לשעת החצות. פנסי הלילה העכירו את כוכבי הכסף המעטים שהציצו מבעד לענני הסערה האפורים של אותה תקופה חורפית.
היה קר, אבל לנו זה לא הפריע.
היינו צעירים אז, והייתה בנו תקווה. חום גופנו הספיק לנו כדי לשרוד בשלווה תחת כיפת השמיים, בעוד התגנבנו פעם נוספת, זה מביתו וזו מביתה, כדי להיפגש בסתר.
במקום הקבוע, מאחורי הכנסייה הגדולה של העיירה. מוזיקה רגועה ומתמשכת חדרה החוצה מבעד לקירות המבנה הגדול והישן ועזרה לנו לממש באמת את הפעילות המועדפת על שנינו.
רקדנו.
לאור הירח הלבן, המלא, שהתגלה מעלינו והאיר אותנו כזרקור על במה של מופע יחיד בתיאטרון חשוך, מדגיש רק אותנו ומכבד את מעשינו, אפילו אם יחשבו בעיני רבים ככפירה.
"בוא נתמסד." היא הציעה לפתע.
"מה?" התפלאתי מאוד.
"נתחתן."
"אבל אי אפשר." הזכרתי לה את מושא הטרגדיה.
"לא אכפת לי מההורים שלנו." היא אמרה בחיוך מוזר. "אני אוהבת אותך, ואני רוצה להתחתן רק איתך."
"הורייך לא יהיו מרוצים." אודה שפחדתי.
"אז נברח." היא העלתה הצעה נוספת, שלא העזתי מעולם להוציא בקול. "או ש... אתה לא רוצה?"
