chapter 1

232 11 0
                                    

-נקודת מבט אמה-
"כוסעמק" אמרתי בייאוש ושטפתי שוב את פניי.
"תתעשתי על עצמך כבר" לחשתי בחשש לדמעות שיופיעו, התפשטתי ונכנסתי למקלחת, שוטפת ממני את כל ה-4 חודשים הנוראיים האלו.
הוא הלך, כן גם הוא. נשארתי לבד.

"אמה את בסדר?" ניר שאל אותי ונקש מבעד לדלת.
ניר הוא השומר ראש הפרטי שלי והחבר הכי טוב שלי.
כבר כמה שנים טובות שאני מכירה את הבן אדם הזה, ובכל יום מתגלה בפניי עד כמה גדול טוב ליבו.
"כן ניר, תודה על הדאגה, אני אצא מיד".

ניר בסך הכל דואג לי, אך בכל זאת, זה לא משנה את העובדה שנשארנו רק אור ואני.
הכל באשמת אבא שהחליט להשאיר אותי עם כל העסק הזה לבד ואני בכלל לא יודעת לנהל אותו. הוא שוב דפק בדלת.

"אמה, צריכים כבר לצאת"
"אני יוצאת, תן לי כמה דקות" השבתי והתלבשתי לפגישה המיליון שלי היום ולמזלי, גם האחרונה.
נעלתי נעלי עקב שחורות עם שמלה שחורה וקצרה בעלת מחשוף קטן.

כשיצאתי מהחדר, הבחנתי בניר עם חיוך אוהב ועטוף, מביט בי בהתעניינות.
"הכל בסדר ניר?" שאלתי והוא הנהן.
הוא התקרב אליי והניח את ידו בגבי התחתון.
לא אשקר, לא הרגשתי בנוח אבל הוא החבר הכי טוב שלי פה מכולם.
אמור להיות לגיטימי שארגיש בנוח לא? אז למה אני לא?

כשהגענו לירידה במדרגות, אור נדחף בינינו ואני נשמתי לרווחה.
אור הוא אחי הקטן, בן 21 ובדיוק היום הוא יוצא לטיול אחרי צבא.
בדיוק 4 חודשים לאחר שאבא נפטר, אני לא יודעת אם לחשוב על זה בכך שהוא פשוט בורח מהידיעה שאנחנו לבד או שהוא ממש בקטע של טיול.

"ניר, אני לוקח איתכם טרמפ אז תעצרו בשדה תעופה בשבילי" אור הודיע וניר הנהן בהסכמה.
אכלנו ארוחת ערב ויצאנו לשדה תעופה.
בזמן הנסיעה כשהנהג הפרטי שלנו הסיע אותנו, ניר נעץ בי מבטים מהמראות.

התעלמתי מכך עד שקיבלתי ממנו הודעה שהצליחה לפוצץ את העצבים שאגרתי כל היום, "אנחנו עוד נאחר לפגישה החשובה שלך בגלל הטיפש הקטן".

"תתחיל להרגע" הגבתי לו בחזרה ושמחתי לקבל את הפרצוף העצבני שלו.
הוא בן זונה לא קטן, אבל הוא תמיד שם בשבילי אז אני אוהבת אותו.

כשהגענו, אור ירד עם המזוודה וניר אחריו.
סימנתי לנהג שיחכה והתקדמתי איתם פנימה.
"אני הולך רגע לסדר משהו" אור אמר והנהנתי לכיוונו.
בדקו לאור את הדרכון בכניסה לחדר מוזר עם שלט "יציאה למורשים בלבד".

העברתי מבט שואל לניר ולפי המבט שלו, הבנתי שגם לא אין שמץ של מושג לאן הוא הולך.
ישבנו בינתיים עד שאור יחזור.
עד ששמעתי את הצליל שאני הכי מתעבת בחיי, צליל הייריה.
ניר שלף את האקדח בשנייה ורץ לחדר שאור נכנס אליו לפני דקה ואני בעקבותיו.

Stay AwayWhere stories live. Discover now