-אני מחכה לך בבית תבואי, יש לנו המון על מה לדבר!- קיבלתי הודעה מניר.
התעלמתי מההודעה וכיביתי את הטלפון.
"אמה" עילאי קרא לי והסתכלתי עליו.
"את מרגישה יותר טוב?"
"תוריד אותי כבר ונגמור עם זה" אמרתי חסרת כוחות והוא הנהן.
שאר הנסיעה שלחתי לאור הודעות בניסיון להשיג אותו אך אין מענה.
"תודה" אמרתי, יצאתי מהאוטו ונכנסתי הביתה.
מתגלה להרס אחד גדול בסלון בכניסה.
"מה קרה כאן!!!" צעקתי.
"זה ניר גבירתי אורלי אמרה והגישה לי כוס מים.
"כמה דקות ואנחנו מסדרות את זה"
"עזבי את זה, תקראי לניר לכאן" אמרתי והיא הנהנה.
"כן המלכה אמה" ניר פנה אליי בציניות.
"10 דקות ארזת ואני רוצה לראות אותך עף לי מהבית, נסה אותי".
"ואם לא?" הוא שאל והתקרב ותפס ביידי.
"ניר אני נשבעת שאין לי עצבים עליך אז אל תגרום לי לעשות דברים ששנינו נתחרט עליהם אחר כך" איימתי עליו והשתחררתי ממנו ורצתי לחדר שלי.
נשכבתי על המיטה ופשוט בכיתי, הוצאתי הכל על כרית שהתרטבה מהר מהדמעות.
אני לא רוצה את זה יותר... זה יותר מדי.
אני לא אוהבת את מה שאני עושה.
למה אבא בחר דווקא בי?
אני לא מבינה. הוא ה"גבר שנשאר"
אז למה אני?
קמתי להתלבש.
נעלתי את הדלת ונזרקתי על המיטה, לקחתי כדור לכאב ראש שהרגשתי ונרדמתי.
פקחתי את עיניי עם הנגאובר נוראי, "בוקר טוב" שמעתי והסתובבתי לצד השני של המיטה, עוצמת את עיניי שוב ופוקחת אותן לוודא שאני לא מדמיינת את ניר שוכב לצידי במיטה.
היו כמה דפיקות בדלת ולאחר מכן אורלי העוזרת בית נכנסה וניר קם לשירותים בחדרי.
"בוקר טוב אמה, חברים שלך למטה, הם כבר אכלו ארוחת ביקר, תרצי שאכין לך משהו?"
הנדתי את ראשי לשלילה.
"אורלי בואי רגע" לחשתי לה והיא התקדמה אל המיטה והתיישבה לצידי.
"מה ניר עושה בחדר שלי?" שאלתי אותה
"אתמול אחרי הבאלגן עלית למעלה לחדרך, אחרי שעה בערך, ניר יצא ועלה גם, מפה אני לא יודעת כי לא ראיתי" היא אמרה.
"תודה, את יכולה ללכת" היא קמה, לקחה איתה את הכביסה שהייתה על הכסא ויצאה.
הרמתי את השמיכה באיטיות, שמחה לדעת שאני עדיין לבושה והבתולים שלי עדיין איתי.
נכנסתי למקלחת בזמן שניר מתקלח.
"זכור לי שאמרתי לך לעוף לי מהבית" אמרתי לאחר שציחצחתי שיניים כשרק וילון מפריד ביני לבינו.
זרם המים הפסיק.
"כנראה שאת לא זוכרת את השיחה מאתמול" הוא אמר וגיחוך קל נפלט לו.
"תאמת שלא" אמרתי והסתובבתי אליו.
"באתי אלייך בלילה" הוא אמר והוסיף, "בהתחלה ממש העפת אותי ואפילו חטפתי כמה פיצוצים לפנים ולחבר היפה שלי"
"כן פרינססה תמשיך" אמרתי בזמן שאני נשענת על הכיור ומסתכלת עליו נבוך כשאני רואה אותו במגבת.
"אמרתי לך שאני רק רוצה לדבר והבנת אותי, ישבנו על המיטה ודיברנו" הוא אמר ולפני שהספקתי להגיב הוא הוסיף, "את גם בטח לא זוכרת על מה".
"תני לי להזכיר לך" הוא התקרב אליי עם מגבת מלופפת סביב לחלקו התחתון בלבד.
"צא... צא מפה".
"אמה" הוא לחש והעביר את קצוות שיערותיי למאחורי אוזניי, העפתי את ידו ממני.
"אמרתי לך לצאת מפה" אמרתי בקול נוקשה.
"עכשיו!" הרמתי את קולי והוא נרתע לאחור.
"טוב" הוא אמר ושניה לאחר מכן הדלת נטרקה ברעש.
סיימתי את ארגוני הבוקר במהרה אחרי שקלטתי שהרעש מלמטה הוא מהחברות המטומטמות שלי שכנראה באו לעשות באלגן.
"בוקר" אמרתי כשירדתי במדרגות לסלון.
וונסה וליאור עמדו שם והביטו בי בצורה מוזרה.
"מה?" שאלתי בתמימות.
"גברת אמה, האם ניר יצא מחדרך הבוקר?"
"אל תשאלי שאלות שאין לי איך לענות עליהן" התחמקתי וביקשתי מאחת העוזרות קפה.
"בווו" שמעתי מאחוריי.
"פאק" נבהלתי והסתובבתי, "ממש בוגר" אמרתי לעילאי.
"מה קרה את לחוצה" הוא צחק. "מה אתה רוצה?
"כלום, אסור לבוא לבקר?" הוא שאל בקול אדיש וסקסי.
נעצרתי במטבח, לוקחת את הקפה שהכינו לי והוא בעקבותיי, נשענת על השולחן הגדות ומביטה לסלון בשילוב ידיים.
"כן ניר?" הוא נעצר באמצע הסלון עם המזוודה הכחולה והענקית שלו.
גלגלתי עיניים, האוטו שלו בכלל בחנייה האחורית אבל הוא חייב לצאת מהדלת הראשית ולא מהדלת האחורית רק בשביל הדרמה אה?
"אני עוזב, זאת ההזדמנות האחרונה שלך לבקש סליחה"
"אני יכולה ללוות אותך לדלת אם אתה ממש רוצה?"
"את יודעת שתצטערי על זה"
"תעלה בחזרה למעלה לפני שאתחרט על זה" הוא חייך והלך בחזרה עם המזוודה.
"אנחנו צריכים לדבר" עילאי פנה אליי.
"נלך למשרד שלי".
YOU ARE READING
Stay Away
Romanceהלב שלי משתוקק לשכב לידה, לאהוב אותה, לנשק אותה, לחבק אותה, לעשות איתה אהבה, לאחוז בה ולא לשחרר לעולם. להזכיר לה שוב ושוב שאני הגבר שלה והיא האישה שלי. השחלתי את ידיי בשיערה בעדינות כשהיא ישנה לה והעברתי את שיערותיה לאחוריי אוזניה בזמן שאני נשכב ליד...
