"נו? מה רצית?" נכנסנו למשרד וסגרתי את הדלת. "זוכרת שיצאנו בתיכון ונפרדנו בגלל שהייתי אידיוט באותה תקופה?"
"באידיוט אתה מתכוון לזה שזרקת אותי בשביל איזושהי זונה רק כי לא שכבתי איתך?" השבתי בעוקצנות.
"השתנתי מאז, דברים יכולים להשתנות" הוא התקרב אליי והרכין את ראשו אליי אך עצרתי אותו.
"תראה, אני מודה לך על שעזרת לי אתמול אבל אני לא הולכת לחזור אליך".
"רגע את עדיין כועסת עליי מאז?" שאל מבולבל.
"אני לא כועסת אבל בוא נדבר בכנות, אני ואתה זה לא ילך" הוא התרחק ממני עם מבט כועס. "אה... שכחתי שאת שמורה לשומר הזה, יודעת מה? שכחי מזה" הוא יצא וטרק את הדלת אחריו.
על מה הוא מדבר? אני וניר? אין מצב.
נכון...?
יצאתי מהמשרד לכיוון הסלון אל כולם, ראיתי שעילאי כבר איתם ושניר הצטרף.
כשהתקרבתי יותר, עילאי נעץ בי מבט והסיב אותו לאחר כמה שניות.
לפחות אף אחד לא שם לב אל זה.
ניסיתי להפסיק לחשוב על מה שעילאי אמר לי במשרד אבל לא הצלחתי.
אני וניר? ביחד? לא נראה לי שאי פעם חשבתי עלינו בצורה כזאת. אני אמורה?
לא לא לא אמה. תרדי מהנושא הזה.
"אמה, חשבנו לצאת עכשיו לפארק או משהו כזה? תצטרפי אלינו" ליאור קטעה אותי ממחשבותיי.
"קדימה אמה, יהיה כיף, תהיי משוחררת פעם אחת מכל הפגישות והדברים האלה שלך" וונסה ניסתה לשכנע אותי.
"טוב בסדר, אני מניחה"
יצאנו מהבית והלכנו עד הפארק והסתובבנו שם, ג'ייסון סיפר כמה בדיחות וצחקנו מכמה שזה לא מצחיק.
ראינו דמות מוכרת מתקרבת אלינו, זה דניאל? במחשבה שניה הוא לא נראה כזה רע.
הוא התקדם, התעלם מכולנו כשעיניו נעולות רק על דבר אחד.
הוא פנה לעילאי והעיף לו אגרוף לפנים. עילאי נפל אחורה ודימם מהאף.
"מה אתה עושה חתיכת אידיוט" ליאור צעקה על דניאל והתכופפה על עילאי.
דניאל התעלם ממנה וניסה להשתחרר בכוח מג'ייסון שהחזיק אותו במהירות לאחר שהיכה את עילאי. "שחרר" דניאל נאבק בג'ייסון אך ללא הצלחה.
"בן זונה" עילאי ניסה להרביץ לדניאל אבל ליאור התערבה.
"שלא תעז, ואתה דניאל מוכן להסביר לי מה זה היה לעזאזל?"
"לא יודע, אולי תשאלי את אח שלך למה מצאתי את הפאקינג חבר הכי טוב שלי מדמם בלי הפסק בשירותים"
השתחררתי מההלם ששריתי בו עד עכשיו וקלטתי מהר שהוא דיבר על סהר.
"הוא הטריד את אמה,זה הגיע לו" הוא צעק על דניאל ונהיה שקטה במהרה וג'ייסון שיחרר מדניאל.
"מה? אין מצב. סהר הוא לא טיפוס כזה, הוא בחיים לא היה עושה זאת" דניאל שבר את השתיקה.
"למה לי לשקר, תשאל את אמה" ודניאל הסתכל עליי, מחכה לתשובות.
המבט שלו גרם לדפיקות ליבי לדפוק ככ חזק, אבל למה? זה בטח מהלחץ של מה שקרה עכשיו.
"לא ביג דיל.. אבל אמ כן..." הוצאתי מפי, לא ידעתי מה לומר
"מה? למה לא סיפרת לנו כלום? אנחנו מצטערות" וונסה התנצלה.
"אין לכן על מה, אני בסדר" הרגעתי אותן.
"וואו אמ, אני צריך ללכת, ומצטער על האגרוף עילאי" דניאל היה בהלם כמו כולם.
"הכל טוב אחי, אבל אתה בסדר?" שאל בדאגה
"כן אני רק צריך לנוח קצת" אמר והסתכל על כולם חוץ ממני.
"ר.. רגע, אתה בטוח שאתה לא רוצה להסתובב איתנו?" שאלתי מקווה שיסכים להצעתי.
"לא, אני רק רוצה להיות קצת לבד" אמר בלי לסובב את ראשו אליי והלך לדרכו.
הרגשתי אכזבה קטנה, ראיתי שדניאל עצר והסתובב, הוא הסתכל אליי ושלח לי חיוך קטן והלך.
הרגשתי דקירה קטנה וחמימה בחזה, מה לעזאזל יש לי?
"אז... נמשיך ללכת?" ג'ייסון שבר את השתיקה והסכמנו ובילינו.
לאחר 3 שעות חזרתי הביתה לאחר שג'ייסון הקפיץ אותנו, נפנפתי להם לשלום ונכנסתי הביתה.
כשנכנסתי אורלי בירכה אותי לשלום,וואו היא כמו אמא בשבילי למרות שהיא רק עובדת כאן אני מכירה אותה מגיל קטן והיא כמו האמא שמעולם לא הכרתי, היא תמיד דואגת לי ולבריאותי.
פשוט חבל שלא זכיתי להכיר את האמא הביולוגית שלי, כל מה שאני יודעת עליה זה שהיא מתה מסרטן כשאני ואור היינו קטנים.
כלומר, זה מה שאבי אמר לי כשהיה בעודו בחיים. אבל אני לא זוכרת אותה או איך נראתה אבל בתכלס ככה זה יותר טוב, פחות כואב לי מזכרונות ממנה כמו שכואב לי לפעמים מאבי.
אני מרגישה שלמדתי משהו מה4 חודשים האלה.
תקופה קשה לא באה על מנת לגרום לי
לשכוח ולאבד עניין בחיים, אלא על מנת להוכיח לעצמי איזה בן אדם חזק אני.
כי בכל מקרה אני מאמינה שהייתה לאבי סיבה טובה להשאיר לי את כל הניהול הזה עם כמה שזה קשה וכל התלונות האלה שלי.
עליתי לחדר וסגרתי את הדלת אחרי שנשכבתי על המיטה עם הכרית בידי דאני מחבקת חזק.
לעזאזל, למה אני לא מפסיקה לחשוב על דניאל?
YOU ARE READING
Stay Away
Romanceהלב שלי משתוקק לשכב לידה, לאהוב אותה, לנשק אותה, לחבק אותה, לעשות איתה אהבה, לאחוז בה ולא לשחרר לעולם. להזכיר לה שוב ושוב שאני הגבר שלה והיא האישה שלי. השחלתי את ידיי בשיערה בעדינות כשהיא ישנה לה והעברתי את שיערותיה לאחוריי אוזניה בזמן שאני נשכב ליד...
