השטן ואני

האלפא.

-נקודת מבט אלינור-
הוא הבין. הוא הבין הכול. פניו שלא זזו שנייה מעיניי הראו לי עד כמה כואב לו כרגע, אבל לא אכפת לי. לא אכפת לי בכלל.

-נקודת מבט לוקאס-
פאק! היא... היא זוכרת. היא זוכרת הכול היא זוכרת את כל מה שהיה את כל הצעקות והריבים את כל הכאב שהיא חשה בגללי , היא פשוט זוכרת הכול "א..אלינור?" ניסיתי לומר, ניסיתי לגרום לה להקשיב לי אבי ידעתי שזה לא יקרה , ידעתי שלא משנה כמה מילים אומר או עד כמה קולי יהיה שבור או עד כמה עיניי מביאות את הכאב שאני חש. כלום לא יכפר על מה שעשיתי "אל תקרא לי. יודע מה אפילו אל תחשוב עליי. תשכח שהייתי קיימת לוקאס. הרי בכל זאת, אתה אמרת את זה לי." היא אמרה עם כל כך הרבה כעס וכל כך הרבה כאב "אבל ירח שלי.. בבקשה רק תקשיבי למה שיש לי לומר" אמרתי והתחננות בקולי נשמעה "ירח שלך? יש לך עוד את החוצפה לקרוא לי כך? לוקאס אל תקרא לי ככה יותר בחיים שלך." לא היה לי אוויר לנשום , לא יכולתי לחשוב על משהו , היה לי כל כך הרבה דברים להגיד לה ודווקא ברגע הזה הכול נשכח, "יש לי רק שאלה אחת, למה?" היא אמרה בקול שבור ויכולתי להשבע שאני עומד למות מזה "למה.. מה?" אמרתי בטיפה חשש , היא גילגלה את עיניה ויכולתי לראות אותן נוצצות. פאק. היא עומדת לבכות. "למה פגעת בי ככה? כל כך אהבת לראות אותי סובלת ששיקרת לי כל הזמן הזה שהיינו ביחד ואז ניפצת את הבועה שאני חייתי בה, וכל זה למה? כי לראות אותי שבורה? למה כל כך פגעת בי?" היא אמרה וראיתי דמעה אחת קטנה זולגת מעיניה, ואלינור אפילו לא מחאה אותה היא עמדה זקופה וראשה היה למעלה, מביטה לתוך עיניי, היישר אל נשמתי ושואלת את השאלה שהכי פחדתי ממנה, למה? " אני... אני לא יודע מה לענות לך.." אמרתי מבוייש. "הכול היה שקר מההתחלה?" היא שאלה ולרגע הייתי המום "לא! ממש ממש לא! אני לא שיקרתי לך מהשנייה שראיתי אותך! אני אהבתי אותך! אני עדיין אוהב אותך! " אמרתי כמעט בצעקה וניסיתי לגעת בידיה בזמן שאמרתי את זה "אני אוהב אותך יותר מכול.. את כל עולמי" אמרתי את זה הרבה יותר רגוע והייתי שנייה מלגעת בה כשהיא לקחה צעד אחורה ונרתעה ממני, "אתה אוהב אותי?" היא אמרה את זה בגועל "אל תצחיק אותי, אדם שהיה אוהב אותי בחיים לא היה נוטש אותי ככה! אדם שהיה אוהב אותי היה דואג שאני לא אפגע! אדם שהיה אוהב אותי היה לצידי בכל הזמן שהמה לי קשה ואלים אדירים לוקאס רק אתה ידעת כמה קשה היה לי! אם זה הגילוי שהאבא הפאקינג ביולוגי שלי הוא אל יווני שהתעלם מהעובדה שהאדם שאימץ אותי התעלל בי בדרכים הכי קשות! רק אתה יודע כמה קשה היה לי לסמוך על אנשים, כמה קשה היה להפתח למישהו, וכשעשיתי את זה, כשנתתי את ליבי, לך לוקאס, פאקינג לך וסמכתי עלייך יותר מכל, ואז םגעת בי הכי קשה, ואתה יודע למה? כי כשהייתי עם אנשים אחרים זה היה ברור שהם יפגעו בי אז ציפיתי לזה תמיד והייתי מוכנה לזה אבל איתך? איתך בחיים לא הייתי מוכנה לזה! בחיים לא דימיינתי את הרגע שבו תפגע בי! אף פעם לא חשבתי אתה יכול להיות כמו האנשים האלה, שרק רצו ממני משהו ואז העיפו אותי, אבל מסתבר שכנראה שזה טבעם של האנשים, לשחק בך ואז לזרוק אותך כאילו לא היית יותר מסתם סמרטוט משומש." היא אמרה את זה ובנתיים עיניה זלגו יותר והכי כואב שהיא לא צעקה את זה או משהו היא אמרה את זה כשהיא רגועה כאילו נמאס לה. כאילו היא התייאשה מהכול. "אני מצטער." זה הדבר היחיד שהיה לי לומר לה. הדבר היחיד שיכולתי לומר ולא לפשל את זה "לא אתה לא לוקאס. אתה לא מתחרט על כלום. מי שבאמת מצטערת זאת אני" היא אמרה והיבטתי בה מבולבל " אני מצטערת על כל הרגעים שהייתי איתך, מצטערת על ההרגשה שנתתה לי, מצטער על כל חיבוק חם שגרם לי להרגיש כאילו אני על ענן, מצטערת על כל נשיקה שפשוט השכיחה את כל הכאב שלי, מצטערת על לילה שהעברנו שגרמו לי להרגיש פעם ראשונה בחיים שלי כאילו הייתי נערה רגילה , מצטערת על כך שכל פעם שהבטת בעיני יכולתי לטבוע בהן. לוקאס אני מצטערת שהתאהבתי בך. אני הכי מתחרטת שאני עדיין אוהבת אותך. אני מתחרטת שבכלל פגשתי אותך." היא אמרה ועיניה שבורות, צבען חזר לצבען המקורי, והיא אמרה " מהיום אתה לא האלפא שלי יותר. מהיום אתה לא פונה אליי. מהיום אתה שוכח אותי לוקאס. כאילו לא הייתי קיימת." היא אמרה והלכה , צרחתי אליה שתישאר , ציוויתי עליה שתקשיב לי אבל למה ניסיתי, היא אלפא בעצמה. והיא יותר חזקה ממני. כל מה שיכולתי לשמוע זה את קולה שהיא בוכה את דרכה ליער ונעלמת משאירה אותי בשקט הזה שהייתי בו במשך שלוש חודשים.

איבדתי אותה לגמרי. 

היי!!! זה הפרק להיום אל תשכחו להצביע ולכתוב בתגובות מה אתן חושבות! אוהבת מלא מלא ופרק חדש יעלה ביום חמישי!