השטן ואני

אל החלומות

-נקודת מבט לוקאס-
זאת היא, זאת בטוח היא! זה הריח שלה! צורח ליביב בזמן שאני רץ ואפילו לא יודעת לאן, רק מנסה לעקוב אחרי הריח, ריאותיי כבר עומדות להכנע בזמן שרגליי ממשיכות רק לרוץ ומוחי שקולט את הדיבורים של סם, אוסקר ודרק ששואלים בלי הרף לאן אני רץ וכמה זה מסוכן שאני לבדי.. אולי הם צודקים? מוחי מערער בכך כמה שניות עד ששמעתי ענף נשבר וליד עוד אחד, ובאוויר הריח המתוק שחשבתי שהיה של אלינור הפך למסריח, כמו ריקבון, וכבר הבנתי, שזאת לא הייתה אלינור אלו
השליחים של אל החלומות, מורפיוס.
"אז לוקאס... באת אליי כדי לצאת למסע שלך? כדי להציל את האהובה שלך?" הוא אמר וחיוך קטן על שפתיו, הוא מתחנן משהו, אני בטוח בזה.
"כן האל" שידרתי למוחו, אני עדיין בצורת הזאב שלי, מנסה כמה שיותר שחושי ישארו חדים, אף אחד לא יכול לדעת מה האלים עלולים לעשות ובטח שבטח לא מהאל מורפיוס, אני כעט בממלכה שלו, הכול הולך לפי איך שהוא מחליט.
" בשביל שתוכל להציל את האהובה שלך אתה תצטרך לעבור במסע הזה מבחנים, מבחנים שיוכיחו אם אתה באמת אוהב אותה.. או לא."
אמר האל ואני הנהנתי, "לא משנה כמה מבחנים אני איאלץ לעבור ולא משנה כמה כאב וסבל אני אוכיח את אהבתי לאלינור, גם אם אני אמות מזה." אמרתי
הוא התבונן בפני ונשמם עמוק לפני שהתחיל להגיד "בשביל שתוכל להמשיך במסע שלך תצתרך לחפור עמוק בזכרונות שלך ולראות איפה פגשת את האהובה שלך בפעם הראשונה.." הוא אמר
"זה קל. בפעם הראשונה שראיתי אותה זה היה היום הראשון שלה בבית הספר כשהיא רכבה על האופנוע שלה" אמרתי מלא בביטחון עצמי
"לא. ראית את אלינור הרבה לפני... וכמו שאמרתי, לך לצוק הזכרון, שנמצא על קרחת היער שם תוכל להזכר איפה ראית אותה אבל תדע.. צוק הזיכרון עלול להביא עוד זכרונות לא נעימים כל כך ואפילו כאלה שחשבת שהדחקת לנצח, אתה מוכן לזה?" הוא אמר
"כן."
בדרך לצוק הזיכרון שידרתי לאוסקר, דרק, וסם את כל מה שקרה ואמרתי להם לחכות לי אחר כך פשוט חמסתי את כל התדרים והתיישבתי על הצוק, בתור זאב הדרך היתה קלה יחסית
התיישבתי על הצוק ונשמתי, זה היה הדבר היחידי שעשיתי, לא חשבתי ולא נתתי לשום דבר להסיח את דעתי עד שלאט לאט הזכרונות התחילו לחזור לי, בהתחלה זכרונות שלנו... המריבה שלנו ביום בו היא גילתה על אביה, על השינוי שלה, על היום הראשון שלה בבית הספר... ואחר כך זכרונות מאבי, האלפא האכזר ביותר שהיה, ואז אימי האישה המסכנה שהייתה, לאט לאט התחלתי לחזור ליום בו השתנתי שפעם הראשונה, אני לא יודעת למה אבל אני נזכרתי בזה
*פלאשבק*
כואב לי כל כך! "אל תלחם בכאב! תכנע לו! תן לו לשנות אותך!" שמעתי את אבי צועק לי ועשיתי מה שאמר לאט לאט ראיתי את הידיים שלי הופכות לרגליי זאת ויכולתי להרגיש את הניבים שלי בפה, אז זהו? זה השינוי? ואז הכאב הופסק, והבנתי משהו .. אני זאב. ואני הזאב הצעיר ביותר בכל זאת השתנתי בגיל 13
לא רציתי להשאר שם לא רציתי להשאר בחברת האדם המגעיל ההוא אז בקחתי מהחלון, יצאתי מהיער ורצתי ישר עד שהגעתי לבית אחד ענק, פחדתי מהאנשים בבית ולפני שהספקתי ללכת ראיתי אותה ילדונת בת 8 בערך, עם שיער שחור מדהים! ועיניים חומות שכרגע נראו כמו דבש בשמש, היא הייתה מהממת, וכשראתה אותי היא התחילה להתקרב אליי נהמתי, לא רציתי שתתקרב אליי אז זה לא הרתיע אותה "שש את תפחד אני לא הולכת לפגוע בך.." היא אמרה והושיטה את ידיה כאות לכניעה, התקרבתי אליה קצת כדי להריח אותה, וואו! היה לה ריח של חלב ודבש, היא הרימה את ידיה וליטפה אותי, היא חפנה את ידיה בפרוותי ויכולתי להרגיש את האהבה שהיא נתנה למ באותו הרגע, טוב.. לא לי, לזאב
"אלינור! כנסי מידי!" צעקו לה אנשים אחרי מהבית "תברח.. תברח מהר או שהם יהרגו אותך!" היא לחשה לי באוזן ודחפה אותי כדי שאספיק ללכת, נכנסתי ליער במהירות, אך הסתובבתי כדי להביט בה, כשראיתי אותה היא חטפה סתירה, רציתי ללכת לשם להגן עליי אבל היא הסתובבה גם, והיא חייכה אליי, היא פגשה בעיני וחייכה אליי, מסמנת לי שהיא בסדר, וכך נפרדנו אני והילדה המסטורית שלי.
*סוף פלאשבק*

זאת הייתה הפגישה הראשונה שלנו! אז אלינור היא... הילדה המסטורית שלי?

היי!!! אז זה הפרק להיום, מקווה שאהבתן!! פרק חדש יעלה בשבוע הבא ושבת שלום🖤❤
אל תשכחו להצביע ולהגיב לי מה חשבתן!
אוהבת המון המון❤🖤🐺