•1•

215 18 17
                                    

|נ.מ דילן|

"תודה רבה לך." חייכתי, לוקח את הקלסר העבה מידיו של מר רוג'רס מיד לאחר שלחצתי את ידו.

"אין בעיות, מרקס. זה לגמרי מגיע לך." הוא ענה עם חיוך, נעמד במקומו כדי לסדר את החליפה שלו.

חייכתי חזרה, מאושר מההזדמנות שניתנה לי. ללמוד במגמת המוזיקה למצטיינים של שכבת י"ב הוא בהחלט לא דבר ששומעים כל יום. מיהרתי לצאת מהכיתה הריקה ולרוץ לכיוון השולחן שלי ושל ג'ייס, החבר הכי טוב שלי, כדי לספר לו את הבשורות הנפלאות.

"נחש מה," אמרתי בהתנשפות, מתיישב על הספסל ומשליך את ילקוטי על הריצפה.

"רוזי אדמס התחילה בשיעור עם מר אוליסן שוב." ג'ייס מלמל לעברי, שיניו נוגסות בבורגר החם ולועסות אותו בקול רם.

"לא, איו!" עיוותתי את פניי בגועל, דוחף את הקלסר השחור לכיוונו של ג'ייס.

"מה זה?" הוא שאל, פותח אותו ומתחיל לקרוא את מה שכתוב בדפים הלבנים. "אתה עובר למגמת המוזיקה למצטיינים של כיתה י"ב? זה אדיר, אחי!" הוא צווח בהתרגשות, מרוויח כמה מבטים מוטרדים מפניהם של התלמידים שאוכלים בשולחנות לידינו.

"אני יודע נכון? זה תמיד היה החלום שלי, זוכר? לעשות משהו רציני עם המוזיקה שלי. אני כל כך בר מזל." חייכתי שוב, מסתכל על ג'ייס שממשיך לדבר על כמה שזה מגיע לי, ועד כמה שהוא שמח בשבילי.

"תודה, חבר." אמרתי לו, מתאפק לא לחייך שוב. אלוהים, אני עדיין לא מאמין לזה בעצמי!

"על מה כל ההתרגשות והחיוכים?" ניק שאל, מתקרב אל השולחן שלנו יחד עם טיילר והחברה המקובלת שלו, איימי.

"דילן שלנו הולך ללמוד במגמת המוזיקה למצטיינים של י"ב!" ג'ייס התפרץ בקול, גורם לי לצחוק בשקט ולהניד קצת בראשי כשהם התיישבו לידינו.

"ברכותיי!" ניק קרא בציניות, מתיישב בדרמטיות ונאנח עמוקות.

"מה לעזאזל אחי," טיילר ציחקק, כורך את זרועו סביב כתפה של איימי ומשעין אותה עליו. "אתה באמת צריך להתחיל לדאוג לחיי הזוגיות שלך יותר מאשר למוזיקה שלך." הוא הוסיף, גורם לפניי ליפול.

"כבר אמרתי לך, אני לא ממש רוצה מישהי עכשיו!" אמרתי לו בקצת כעס. הוא סיבב את פניו כדי להביט בי, מקמט אותן מעט.

"אני יודע שאתה לא. התכוונתי לומר שאני חושב שאכפת לך יותר מדיי מהלימודים שלך. בחיי, אתה הכי חכם פה מכולנו." הוא הסביר, צופה בג'ייס מחניק צחקוק.

"לידיעתך, אפשר להיות גם חתיך ומקובל וגם חכם ומצטיין," הערתי. עיצבן אותי לדעת שהם עדיין היו מחשיבים אותי כחנון, למרות שאנחנו, חמישתנו, החבורה הכי מקובלת בבית הספר. כשהם היו יוצאים למסיבות מאוחר בלילה, אני הייתי יושב ולומד בבית שלי, כי אכפת לי מהציונים שלי. הם חושבים שהכול יבוא להם בקלות גם אם הם לא ישקיעו, מה שהיה לגמרי לא נכון.

Bad Who?Where stories live. Discover now