•3•

80 13 10
                                    

"אתה מתכוון לפתוח אותה?" הנערה שאלה, והחוותה לכיוון הדלת. הרמתי אליה מבט מבולבל כשפגשתי בפנים המוכרות מאתמול.

"מה את עושה כאן?" שאלתי את הנערה, שהתגלתה כלורן.

"אני חושבת שאני יכולה לשאול את אותה השאלה." היא זייפה חיוך, סוקרת במהירות את גופי.

"את לומדת מוזיקה?" התעניינתי כשהיא החזיקה את כף ידה מול פניה ובהתה בציפורניים שלה.

"כנראה, אם אתה רואה אותי כאן. עכשיו זוז, אני רוצה להיכנס." היא אמרה ועקפה אותי אותי כדי להיכנס לתוך הכיתה הרועשת.

זה הצחיק אותי מפני שזה בדיוק מה שקרה אתמול; היא ביקשה ממני לזוז ואז עקפה אותי כדי להיכנס לבדה. גיחכתי לעצמי על המחשבה וצעדתי אל תוך הכיתה, בוחן בעיניי את המקום.

למרבה הפתעתי, היו שם לא יותר משישה תלמידים. שתי בנות, וארבעה בנים. הם חייכו אליי בחביבות כשהתקדמתי לתוך הכיתה והתיישבתי בתוך המעגל, מיד לאחר שלקחתי גיטרה חומה מהמדף.

"אז אתה מנגן על גיטרה?" לורן גיחכה התיישבה לידי, מעיפה את השיער הצבוע שלה לצד השני של ראשה.

"כן. ואת?"

"חשמלית." היא חייכה בגאווה כשחשפה מולי את הגיטרה החשמלית האדומה שלה.

היו מצויירים תווי נגינה קטנים בצבע שחור לאורך הגיטרה שלה, גורמים לזה להיראות עדין יותר.

"זה ממש יפה." הנחתי יד על תווי הנגינה הקטנים.

"אל תיגע!" לפתע הרגשתי סטירה חזקה על היד שלי, גורמת לי להסתובב בכעס.

"תפסיקי לגעת בי!"

"מתי עוד פעם נגעתי בך?!"

"בכל רגע נתון, אולי!"

"זה לא נכון, אני-"

"שקט!"

צעקה גרמה לשנינו להפנות את ראשינו בבהלה לכיוון הדלת. 

אישה צעירה עמדה שם, אולי יותר מדיי צעירה בשביל להיות מורה למוזיקה, והיא חייכה חיוך גדול וזוהר לכל אחד מהתלמידים.

"אל תצעקו פה שוב." היא ביקשה בחיוך והתקדמה בזהירות אל הכיסא שלה, גוררת אותו לתוך המעגל שלנו.

"היא המורה למוזיקה?" לחשתי לעבר לורן, שגילגלה אליי עיניים בתשובה. מה הבעיות של הילדה הזאת?

"ברוך הבא. הבנתי שאתה התלמיד החדש שהצטרף אלינו מי"א." המורה הצעירה חייכה אליי, נעמדת כדי ללחוץ את ידי. "אני פריס. פריס ווד."

הבטתי בה בהערצה כשלחצתי במהירות את ידה החלקה, בולע את רוקי כשעינייה הכחולות זהרו לעברי.

"בלי מסטיקים." היא הנידה בראשה באיטיות, חוזרת אל מקומה.

"כן, מצטער." מלמלתי כשהשלכתי את המסטיק שבפי לפח, חוזר להתיישב במקומי.

"אז, אפשר להתחיל עכשיו?" היא שאלה ומתחה את החצאית שלה למטה, מעבירה את מבטה בין היושבים.

כולם הנהנו לחיוב, ומצאתי את עצמי בוהה הבחורה הצעירה שמתברר שהולכת להיות המורה שלי. מעניין למה אף פעם לא ראיתי אותה בבית הספר, אבל יש כל כך הרבה תשובות הגיוניות לזה, שהפסקתי לחשוב.

"היא נשואה, בחור."  שמעתי את לורן לוחשת אליי, והרמתי אליה מבט לחוץ. "מה? למה את בכלל חושבת ש-"

"אני רואה איך אתה מסתכל עליה." היא נאנחה כשכיוונה את הגיטרה שלה.

"זה ממש גס רוח מצידך, את יודעת?"

"גס רוח זה השם השני שלי."  היא ענתה וגרמה לי לגלגל את עיניי בייאוש.

"אמרו לך פעם שאת מעצבנת?"

"אתה הראשון." היא אמרה בציניות מוחלטת, ממשיכה להתעסק בדברים שלה ולהראות שלא אכפת לה מכלום.

גלגלתי את עיניי שוב. אני בקושי מכיר את הבחורה הזו, וכבר היא מוציאה אותי מדעתי. למרות, שחלק בי מסוקרן ורוצה להכיר אותה יותר, רוצה לדעת מה עומד מאחורי ההתנהגות שלה.

"אני קייג'." מישהו פתאום אמר וגרם לי להפנות את ראשי הצידה. זה היה אחד מהתלמידים שהיו בכיתה, בידו הימנית הוא החזיק סקסופון וידו השניה הייתה מושטת לכיווני.

הושטתי יד לכיוונו ולחצתי את שלו במהירות, מחייך אליו. "דילן."

"כן, אנחנו יודעים מי אתה." הוא צחקק חוזר לשבת במקומו. שאר התלמידים הציגו את עצמם בתורם והתגלו כ; מרטין, אודרי, שון, קונור ולירי. הם נראו נחמדים וידידותיים, מלבד קונור שהיה נראה פריק בדיוק כמו לורן.

צחקקתי לעצמי בשקט, משתקק כשהגברת הצעירה מתחילה להסביר על הכיתה ועל מה שהולך להיות לנו השנה. היא הזכירה כמה פרוייקטים גדולים שבית הספר שלנו ייצג בתחרות להקות ארצית או משהו כזה, והנהנתי תוך כדי שאני רושם לעצמי את הדברים.

לורן לעומת זאת, לא הניעה עפעף במהלך כל השיעור ורק רקעה ברגליים הארוכות שלה במשך כל הזמן הזה, מה שחירפן אותי לגמרי.

"את יכולה בבקשה להפסיק?"

היא העיפה בי מבט קצר לפני שחזרה להביט בצורה. "לא."

"גברת ווד?" נעמדתי מהר כשהסתכלתי על המורה הצעירה שהפסיקה לדבר כדי להקשיב לי.

"לורן לא מפסיקה להרעיש עם הרגליים שלה. תוכלי לומר לה להפסיק?" שאלתי והובכתי מעט כשכל המבטים בכיתה הופנו אליי. כן, אולי זה היה מאוד תינוקי ולא בוגר מצידי לפנות אל המורה כדי להגיד לה להפסיק, אבל באותו הרגע לא היה לי אכפת, כי ידעתי שהיא לא תקשיב לי בכל מקרה.

גברת ווד נאנחה. "כמובן. לורן, תפסיקי עם זה. את לא רוצה שאוציא אותך מהשיעור." היא אמרה ובזה סיימה.

לורן הפסיקה לנדנד את הרגליים המעצבנות שלה, שולחת אליי את אחד מהמבטים הכי מפחידים שלה שראיתי עד עכשיו.

~
אני חושבת שפרקים יעלו בקצב יותר איטי, אין לי פרקים מוכנים:)

Bad Who?Where stories live. Discover now