"לורן גרייס? למה אני לא מכיר אותה?" שאלתי אותו בבלבול. קייט שאפה מהסיגריה שלה וניק לגם מכוסו שוב.
"בגלל שהיא התלמידה החדשה. פגשתי אותה היום בחדר המעבדה, היא לא כל כך נחמדה." הוא אמר כאילו את המובן מאליו, ואני חשבתי באותו רגע בראשי, 'מי כמוני יודע'.
"אז מה הקטע שלה? חדשה ומחפשת צרות?" ירקתי.
"זה בסדר מצידי, כל עוד היא שווה." ניק צחק, ממלמל משהו נוסף ומתרחק ממני יחד עם קייט כשהוא הבחין ברוזלי יורדת במדרגות הכניסה ומתקרבת לעברי.
"פאק," גנחתי והתחלתי ללכת במהירות.
"מותק! חשבתי שכבר הלכת." היא ציחקקה, מושכת אותי לזרועותיה.
"אתה לא נראה כל כך עייף." היא אמרה, עוטפת את ידיה סביב כתפי ומכריחה אותי להביט בעיניה הכחולות.
"אבל אני כן." אמרתי, והיא במהירות משכה אותי לנשיקה ארוכה. "רוז-" נאנחתי, מנשק את שפתיה פעם נוספת. היא נראתה מרוצה, שפתיה המשיכו לשתול נשיקות בפניי.
"אני באמת חייב ללכת." אמרתי לה. העברתי את אצבעותיי על לחייה, מחייך חיוך קטן.
"בסדר." היא נאנחה. "אני אוהבת אותך." היא אמרה.
"אוהב אותך גם. נתראה מחר." נפנפתי בידי, מחייך אליה כשהיא שולחת לי נשיקה באוויר ואז מיד אחר כך צוחקת. התקדמתי לכיוון המכונית שלי, פותח אותה ומתיישב במושב הנהג.
התחלתי לנהוג, מפהק לאחר כמה דקות. כשהגעתי לבית שלי, נעלתי את המכונית והכנסתי את המפתחות לכיס האחורי שלי.
רצתי בקלילות במעלה מדרגות הכניסה, דופק על הדלת הלבנה ומיד פוגש בחיוכה הענק של ליב.
"דילן!" היא צעקה בחיוך, קופצת עליי ומחבקת אותי בחוזקה.
"היי, ליב." חייכתי חזרה, פורע את שיערה. "למה את ערה בשעה כזאת?"
"לא יכולתי להירדם." היא משכה בכתפיה, עוקפת אותי. היא הלכה חזרה לסלון, מתיישבת על ספת העור והמשיכה לראות טלוויזיה.
"אמא ואבא כאן?" צעקתי כשעליתי במדרגות, פושט את חולצתי תוך כדי. בדיוק כשפניתי אל החדר שלי התנגשתי באמא שלי, היא דיברה בטלפון והחזיקה סל כביסה בידה השנייה.
"היי, חומד." היא חייכה, מנשקת בחיפזון את הלחי שלי.
"היי, אמא." עניתי, מחבק אותה קצרות. היא מלמלה כמה דברים לאדם שהיא דיברה איתו ואז הנידה בראשה לעברי.
"תשים חולצה, מאמי. אתה יודע שאני לא אוהב שאתה מסתובב ככה ליד אחותך הקטנה." היא אמרה ואז עקפה אותי כדי לרדת במדרגות.
נכנסתי לחדר שלי ונעלתי אותו, צונח על המיטה הענקית. צפיתי בטלוויזיה עד שהתחיל לשעמם אותי. השעה הייתה בקושי חצות, ולא הרגשתי עייף מספיק כדי ללכת לישון.
