אחרי שלא העלתי הרבה זמן~
_
"איך היה השיעור?" ג'ייס שאל אותי כשיצאתי סוף סוף החוצה. השיעור היה ארוך אבל מעניין, גברת ווד התחילה להתאמן איתנו קצת; כל אחד וכלי הנגינה שלו. זה היה נחמד, כן. שותפיי לכיתה היו נחמדים אבל די משעממים. רוב הזמן מצאתי את עצמי בוחן את תנועותיה של לורן בסקרנות, הנערה החדשה שנדחפה פתאום לתוך חיי.
"דילן?"
"הא?" ניערתי את ראשי והסתכלתי עליו. הוא נאנח עמוקות כשחזר על שאלתו שוב.
"הו, הוא היה בסדר.." מלמלתי. "לורן היתה שם."
"לורן? התלמידה החדשה הזאת?" הוא שאל בהפתעה, דוחק בכתפי בעדינות.
"כן, לצערי." עניתי כששילמתי על פחית קולה ולקחתי אותה לידיי. במבט מהיר ראיתי את לורן עוקפת את שולחנות האוכל ויוצאת אל החצר. הטיתי את ראשי מעט כדי לראות לאן היא הלכה, אבל היא כבר נעלמה לי מזווית העין.
"אחי, אתה בוהה שוב."
"מ-מה?"
ג'ייס נאנח בקול, דוחף אותי מעט כדי להגיע אל השולחן הקבוע שלנו ולפלרטט עם הבנות שמחכות שם. הצצתי בשעון שלי ונשכתי את שפתיי.
כשהתיישבתי רוזלי דיברה עם איימי. הן פטפטו על משהו שנשמע כמו "נעליים הורסות חדשות שהן חייבות לקנות". הוצאתי את ארוחת הצהריים שלי והרמתי את מבטי מתוך דרך אגב לחלונות הגדולים של חדר האוכל.
בספסל האפור, מאחורי העץ הגדול, ישבה שם לורן, לבדה. הזדקפתי במקומי מהר וניסיתי לראות מה היא עושה שם. היא הייתה עם גבה אליי ולכן לא הצלחתי לראות מה קורה שם. רק ראיתי שהיא מזיזה את הידיים שלה, ושהיא לבד שם בחוץ, וזה הדאיג אותי.
"אני כבר חוזר." אמרתי מבלי להסיט את מבטי מהחלון ונעמדתי מהר. ג'ייס, שראה לאן אני עומד ללכת הניד בראשו לעצמו ומלמל משהו.
יצאתי החוצה, והלכתי לכיוון מקום ישיבתה של לורן. היא עוד לא הבחינה בי, ואני הספקתי לראות שהיא מחטאת את זרוע ידה השמאלית. כנראה ממכה כלשהיא, אני מניח.
כשצנחתי לתוך המושב מולה היא נרתעה אחורה והפילה את ידה במהירות מהשולחן. מבטי נגד לזרועה אבל היא כבר הוסתרה על ידי הקפוצ'ון הרחב שלה.
"מה אתה רוצה?" היא שאלה מהר.
"וואו, תרגעי. גם אני שמח לראות אותך, לורי." צחקתי בעצבנות ושילבתי את רגליי.
"מי הסכים לך לקרוא לי ככה?!" היא הסתכלה עליי בזעם והידקה את שפתיה.
"מה עשית שם?" החוויתי בראשי לכיוון גופה, והיא עקבה אחרי מבטי.
"שום דבר." היא גימגמה והסיטה את מבטה במהירות.
"ראיתי קצת דם."
