"אתה אח של אמה?" הרופא שאל אותי "כן" עניתי "עשינו כל מה שיכלנו, אבל הלב שלה והראש שלה נפגעו קשה..." הוא אמר, חשכו עיניי. מה?!. "רגע מה זאת אומרת?" שאלתי בבהלה. עשינו כל מה שיכלנו?! לא!! אבל זה לא יכול להיות! "היא נמצאת בתרדמת (קומה)" אוקיי, אבן ירדה מליבי, לפחות היא לא מתה. "עוד כמה זמן היא תתעורר?" שאלתי את הרופא. "אי אפשר לדעת, אולי שבוע, אולי חודש, או אפילו אולי שנה או עשר שנים..." הוא אמר. עולמי חרב עליי עשר שנים?! טוב טוב תא לאבד את זה.
נ.מ רוי:
הלכתי לקפיטריה להביא לי ולשון משהו לשתות. קניתי לו מים כפי שהוא ביקש וגם אני רציתי מים. נכנסתי למעלית ועליתי לקומה שלנו. ראיתי את שון בוכה כל כך חזק ונבהלתי. רצתי אליו והרופא היה לידו "מה קרה?!?!" שאלתי את הרופא. מה היה כל כך גרוע ששון בוכה את החיים עכשיו. "היא נכנסה לתרדמת... אנחנו לא יודעים מתי היא תתעורר או אם היא תתעורר" הוא ענה לי. דמעה זלגה על פניי. אבל איך אני יכול לאבד את אהבת חיי? איך יכלתי לתת לזה לקרות? איך לא חשבתי להזמין רופא? "אפשר ללכת לראות אותה לפחות?" שאלתי. "כן אתם יכולים להיכנס אחד אחד" הוא אמר ושון נכנס.
נ.מ שון:
הרופא אמר שאפשר להיכנס ובלי לחשוב פעמיים נכנסתי לחדר. היש שכבה שם, כל כך יפה. איך אני אספר את זה לבן וליה. שיט בן וליה! מהר התקשרתי לחבר הכי טוב שלי נתנאל "הלו נתי? (שם קיצור)" "היי מה קורה?" "לא משהו אחי" עניתי "יש מצב אתה מוציא לי את בן וליה מהגן? אני פשוט פה בבית חולים ואין מי שייקח אותם?" "למה אתה בבית חולים??" היא שאל בפאניקה "אני אסביר לך הכל רק בבקשה תוציא אותם מהגן" "טוב אני יוצא, ברגע שאני חוזר אתה מספר לי הכל!" "סבבה תודה אחי" אמרתי וניתקתי. "אמה?" שאלתי בשקט. "אמה?" שאלתי יותר בקול. אין תגובה. התחלתי לבכות. אוף מה היא עשתה שזה מגיעה לה?! "אמה בבקשה תחזרי אלינו. אנחנו אוהבים אותך, מה עם בן וליה? מה אני אמור להגיד להם? בבקשה אל תשאירי אותנו לבד. בבקשה. "שון? הכל בסדר?" רוי נכנס. "אתה יכול לדבר איתה" אמרתי לו ויצאתי. איך אגיד שהכל בסדר? איך אגיד שהכל בסדר אם הכל לא בסדר. אני נשבע שאני הולך למצוא את שאנל הזאת ונעמה גם כן ואוי ואבוי מה שיהיה.
נ.מ רוי:
"אמה? רציתי להגיד לך משהו אבל אני לא יודע פשוט איך להגיד לך אותו." חשבתי הרבה איך לנסח את זה. "אני חא יודע אם את שומעת אותי עכשיו אבל אני ממש רוצה שתקשיבי לי. בבקשה תעשי הכל בשביל להקשיב לי." אני מסוגל. כן אתה מסוגל רוי. "רק רציתי להגיד שלפני שפגשתי אותך חיי היו משעממים, אני ראיתי אותך בפעם הראשונה, וכל מה שעבר לי בראש זה כמה יהיה כיף להכיר אותך. ואכן היה לי כיף להכיר אותך, אבל לא הבנתי כמה כואב זה יהיה לאבד אותך. בבקשה ממך. בבקשה. תתעוררי בשבילנו, בשביל שון, בן ליה, אמילי, ובשבילי. בבקשה תקשיבי לזה." שפכתי את הכל. שמעתי דפיקות בדלת "כן?" הרופא נכנס. "אני צריך שתצא אנחנו צריכים לחבר אותה לעוד מכונות ולעשות לה בדיקות." הוא אמר. "בבקשה תעשו הכל כדי להציל אותה!" התחננתי. הוא הנהן ויצאתי. "שון" אמרתי והוא הסתכל עליי "בוא" אמרתי והלכנו לרכב. "מחר בבית הספר אני רוצה להתעמת עם שאנל ונעמה" הוא אמר לי. "אני בפנים" אמרתי ונסענו ונתנאל להביא את ליה ובן. "תודה אחי" אמרתי לנתנאל, "אין בעד מה, ואני מצטער על אמה" הוא אמר לי אחרי שסיפרתי לו את הכל. הכנסתי את ליה ובן לרכב ורוי הביא אותנו לבית. הגענו לבית ובן וליה הלכו לישון. הם כנראה היו עייפים. הלגתי לחדר, התקלחתי וחשבתי על אמה. היא באמת לא איתנו כרגע.
YOU ARE READING
What Can I Do?
Action**גמור**❤💖❤💖 עוד יום שעובר, בלי משמעות עבורם, אבל מלא משמעות עבורי. ושוב פעם היא שפכה לי את התיק מול כל הכיתה, ובמקום לעזור, הם יושבים בשקט ולא עושים כלום, רק מסתכלים, לפעמים המבטים שלהם מרחמים, ולפעמים הם מפחדים, מפחדים שיקרה להם מה שקרה לה ה"קרב...
