נ.מ שון:
בוקר. קמתי. הערתי את בן וליה והתארגנו. סיימנו לאכול ויצאנו לגן. "ביי ביי שוןןן" הם אמרו "ביי מתוקים" עניתי ונסעתי לבית הספר. חיכיתי לרוי בכניסה לבית הספר. "מה קורה אחי?" שאל אותי "באמת לענות לך על זה?" השבתי "טוב נו בסדר בוא." הלכנו לכיתה של אמה והתיישבנו במקום של אמה ורוי מאחור ככה תהיה לנו תצפית על כל התלמידים. שאנל ונעמה נכנסו לכיתה הן הלכו לחבורת בנות וניסו לדבר איתן, הבנות לא ענו. יופי. הן הלכו לחבורת בנים וגם הם לא ענו. בינתיים זה הולך מצוין. עבר כבר חצי יום שבו שאנל ונעמה שוברות את הראש למה אף אחד לא מדבר איתן, ואני די בטוח שאחרי בית הספר הילדים יתקשרו אל שאנל ויספרו לה מה קורה. אבל לא אכפת לי, כל עוד לא מדברים איתן זה בסדר. היום נגמר ויצאתי להביא את בן וליה. הגענו לבית והכנתי לנו לאכול, ישבנו לאכול ובן שאל אותי "שון איפה אמה?" וליה הסבירה לו שהיא ישנה והיא תשן הרבה זמן. לילה. הלכנו לישון.
♧•♧•♧•♧•♧•♧•♧•♧•♧•♧
פרקק קצרר ומשעמםם אבל עוד כמה דקות עולה מרתון סיום🎉🎉
YOU ARE READING
What Can I Do?
Action**גמור**❤💖❤💖 עוד יום שעובר, בלי משמעות עבורם, אבל מלא משמעות עבורי. ושוב פעם היא שפכה לי את התיק מול כל הכיתה, ובמקום לעזור, הם יושבים בשקט ולא עושים כלום, רק מסתכלים, לפעמים המבטים שלהם מרחמים, ולפעמים הם מפחדים, מפחדים שיקרה להם מה שקרה לה ה"קרב...
