"שאנל ונעמה שאנל ונעמה נא להגיע לחדר תגבור במתמטיקה. שם תלמדו כל היום" שון קרא ברמקול. זה הצחיק אותי.
נ.מ רוי:
שאנל ונעמה יצאו מהכיתה בעצבים לאחר הקריאה ברמקולים. אני עדיין חושב על מה ששון אמר לי, על זה שעושים על אמה חרם, עד עכשיו לא ראיתי אותה מדברת עם מישהו אבל חשבתי שזה כי קשה לה קצת... גם לא אמרו לי כלום על חרם. אני הולך לשאול אותה על זה היום.
נ.מ אמה:
אני ושון יצאנו מהמזכירות והמזכירה עמדה בחוץ. שיט. "רק שתדעו שזה היה מאוד אמיץ מצדכם לעשות את זה" לא. לא. לא. "אבל מכיוון שהממוצע של שאנל חלש היא אכן צריכה ללמוד עוד קצת." היא אמרה וקרצה לנו. מלכה. מהיום זו המזכירה האהובה עליי. אני ושון צחקנו והלכנו. בדרך לכיתה רוי עצר אותי "אמה אפשר לדבר שנייה?" הסתכלתי על שון "אם הדבר הכי קטן קורה, תצרחי ואני בא." הוא אמר, גיכחתי והוא הלך. "תקשיבי, לגבי מה ששון אמר.. רציתי לשאול על איזה חרם הוא דיבר?" אוףףף נו הוא חייב לשאול?? למה להרוס אבל? טוב. החלטתי שאני מתחמקת מזה. אין לי כח לדבר על זה. "מה?!" צעקתי "טוב אני באה, סורי פשוט שון קורא לי, אשמח לדבר מאוחר יותר" לא. אני ממש לא אשמח לדבר יותר מאוחר. לא על זה. נכנסתי לכיתה, יושבת ומדברת וצוחקת עם שון. איזה כיף. הלוואי שכל יום יהיה כזה. מושלם.
נ.מ רוי:
אני לא מאמין. היא התחמקה מהשאלה שלי! אז זה נכון. אם יש משהו אחד מועיל שלמדתי בחיי הוא לקרוא אנשים ותגובות שלהם למצבים. אז היא באמת עברה חרם... או שעוברת? כמה זמן? למה? יש לי כל כך הרבה שאלות כרגע. ואני פשוט יודע את מי לשאול.
YOU ARE READING
What Can I Do?
Action**גמור**❤💖❤💖 עוד יום שעובר, בלי משמעות עבורם, אבל מלא משמעות עבורי. ושוב פעם היא שפכה לי את התיק מול כל הכיתה, ובמקום לעזור, הם יושבים בשקט ולא עושים כלום, רק מסתכלים, לפעמים המבטים שלהם מרחמים, ולפעמים הם מפחדים, מפחדים שיקרה להם מה שקרה לה ה"קרב...
