"הלו?" אמרתי "היי אממ רק רצינו להודיע לך שאמה התעוררה ושאתה מוזמן לראות אותה." מיד ניתקתי ורצתי לרכב, התנעתי ונסעתי. הגעתי תוך 2 דקות, ומיד נכנסתי. רצתי לחדר שלה בשיא המהירות ונכנסתי "אמה????" שאלתי. "שוןןן" היא אמרה וחיבקתי אותה כל כך חזק "הלו הלו אני צריכה לנשום" היא אמרה וצחקנו. דיברנו. השלמנו פערים במשך חצי שעה. "רוי אתה לא מבין אמה התעוררה בוא מהר!" אמרתי לו בשיחה והוא בא תוך 6 דקות. "אמההה" הוא אמר "היי" היא אמרה.
נ.מ רוי:
אמה התעוררה! "אמההה" אמרתי "היי" היא ענתה לי. אני היא ושון דיברנו במשך אולי שעתיים, שעתיים מושלמות. ציפ ציפ ציפ ציפ ציפ ציפ ציפ המכונה התחילה להשתגע. "כולם לצאת מהחדר בבקשה!!!" הרופאה צעקה והתחילה לחבר לה כל מני דברים לגוף.
נ.מ שון:
המכונה התחילה להשתגע והרופאה התחילה לחבר לאמה דברים לגוף. "מה קורה שם?" שאלתי את הרופאה כשיצאה. "אנחנו עוד מנסים בבקשה לא לעכב" היא אמרה וחזרה לחדר בריצה. חצי שעה עברה ושמענו את הרופאה צועקת לאחד מהאנשים שהיו שם. "שעת פטירה 18:34" "מה?!?!??!?" צעקתי. הרופאה יצאה אלינו ואמרה לנו "אני מצטערת, עשינו כל מה שיכלנו ומעבר" נפלתי על ברכיי שם ראשי בין ידי. היא מתה. ולעולם לא תחזור.
YOU ARE READING
What Can I Do?
Action**גמור**❤💖❤💖 עוד יום שעובר, בלי משמעות עבורם, אבל מלא משמעות עבורי. ושוב פעם היא שפכה לי את התיק מול כל הכיתה, ובמקום לעזור, הם יושבים בשקט ולא עושים כלום, רק מסתכלים, לפעמים המבטים שלהם מרחמים, ולפעמים הם מפחדים, מפחדים שיקרה להם מה שקרה לה ה"קרב...
