היי אני אניה קופר בת 17 וחצי אני גרה בעיירה בשם וילנדי בעירה שלנו יש שתי משפחות עשירות "משפחות מלוכה" שמתחרות על הכבוד אני בת לאחת מהמשפחות האלה כן כן החיים שלי הם חיים חלומיים ישלי אחות בשם כרמל בת 17 וחצי אנחנו תאומות לא זהות והיא גם החברה הכי טוב...
*נקודת מבט כרמל* אני ודילן הלכנו לצימר ביחד היה ממש כיף אני כול כך אוהבת אותו אני בחיים לא אהבתי ככה מישהו מאז דניאל אפרופו דניאל איתן החליט לבוא לביקור אתמול בלילה אני ודילן חזרנו מהצימר ומצאתי את איתן בספה שלנו מקולח ומאורגן עליתי לחדר של אניה ושאלתי אותה מה הוא עושה כאן היא נראתה עצבנית ובצדק לה ולאיתן אין עבר נוצץ היא אמרה שהוא נקש בדלת והוא היה נראה כאילו יצאה מהזבל שהבגדים שלו היו קרועים והוא היה מסריח והוא יתחנן לאמא ואבא לחזור לגור איתנו ושהוא יצא להילחם על הזכויות ושהם חייבים גברים במשפחה שיעזרו להם להשיג כסף וכמובן שאמא השתכנעה היא רק שומעת כסף והיא מסתחררת.. אני מתבאסת שהוא חזר..לראות אותו מזכיר לי את דניאל ושאני נזכרת בדניאל עצוב לי.. אני מתגעגעת אליו..כול כך מתגעגעת שכול לילה אני נזכרת בו ובוכה הוא היה אדם ממש חשוב בחיים שלי הוא היה החבר שלי 5 שנים ואני מכירה אותו מאז שנולדתי בערך אתמול אני ודילן חזרנו מהצימר היה פשוט מושלם כול רגע איתו אני מרגישה בעננים ותאמת שלא חשבתי אי פעם שאני אצליח לאהוב אחרי דניאל..שהוא מת אני חשבתי שלעולם אני לא אוהב מישהו הוא היה הכול בחיים שלי ואני דוחקת את המחשבות עליו..אני נזכרת בו לרגע והגרון שלי נחנק העיניים מתמלאות בדמעות בעצב בכעס על עצמי שהמשכתי בלעדיו אחרי שהבטחתי שלעולם לא אעזוב אותו ועזבתי..אני בהריון ישלי בן זוג והחיים ממשיכים בזמן שהוא מתחת לאדמה החלטתי היום דאני אתך לבקר אותו הרבה זמן לא דיברתי עליו או חשבתי עליו כי שוב פחדתי מהמחשבה.. לקחתי את המפתחות דל האוטו ויצאתי בשקט מהבית נסעתי לכיון "בית הקברות" והלכתי לקבר ידעתי בידיוק איפה הוא נמצא ברגע שראיתי את שמו חרוט על הקבר עיניי יתמלאו דמעות וגרוני שרף עצמתי את עיני ולחשתי כרמל זה בסדר זה בסדר עכשיו לבכות בתוך שתי שניות נהר דמעות ירדו מעיניי נפלתי על הריצפה ושמתי את ראשי על קיברו נזכרתי בכול הרגעים היפים שלנו ביחד וגם באלה שפחות נזכרתי בתקופה שהיינו יושבים כול יום שישי בערב עם אניה ואיתן לסחנ"ש בגינה עם הסיגריות והאלכוהול נזכרתי גם במגע שלו בחיבוק בדיבורים בהבנה ותוך שתי שניות נעמדתי ואמרתי לו בלב " היי דניאל זאת אני כרמל מתגעגעת אליך יותר ממה שאפשר להסביר אבל החיים ממשיכים אני מצטערת אבל המשכתי הלאה אני אוהבת אותך באמת אוהבת אבל החיים גררו אותי להמשיך קדימה" נפלה הדמעה האחרונה על הקבר ונעמדתי ניגבתי את דמעותיי ונשמתי אוויר דילן התקשר אליי ושלחתי לו הודעה שתכף אחזור אליו עליתי לאוטו וחייגתי לדילן דילן: היי מולי את בבית? כרמל: אמ תאמת שלא דילן: הכול טוב את נשמעת קצת לא בסדר כרמל: הייתי בקבר של דניאל עכשיו לא יכולתי להסתיר ממנו מגיע לו לדעת תאמת היתה שתיקה מביכה של שנייה דילן: הכול טוב ממי תחזרי הביתה אני מחכה לך חייכתי והבנתי שאני אוהבת אותו הגעתי הביתה וראיתי את דילן בחדר ביליארד עם קופסא ביד לרגע לשבתי שהוא מציע לי נישואים אבל לא צחקתי בלב דילן: ישלי משהו להראות לך כרמל: מזה אני סקרנית דילן: זה שרשרת של סבתא שלי היא מתה לפני 10 שנים שאני הייתי בן 10 אני והיא היינו ממש מחוברים אחד לשני הייתי ישן אצלה תמיד והייתי מדבר איתה על הכול מהכול היא היתה השותפה שלי הרבה יותר מאמא שלי אבל הגורל החליט לקחת אותה וזאת השרשרת שלה שהיא תמיד היתה שמה היא הביאה לי אותה בתקופה שהיא חלתה במחלה סופנית נשאר לה בערך שבוע לחיות היא אמרה לי " דילן השרשרת הזאת יקרה לי מאוד סבא שלך הביא לי אותה שהכרנו ותיכננתי להביא את זה לילדים שלי אבל הבאתי לך, תביא את זה לאחת שלך לבחורה שלך" שאלתי אותה איך אני אדע מי הבחורה שלי וצחקתי והיא אמרה " ברגע שתיהיה לך אחת שתגדל אתה תדע בלי לחשוב יותר מידי זה נקרא אהבה" ואני צחקתי בתור ילד קטן שלא מבין מה היא רוצה ושמרתי אותה לפניך היו לי בחורות ותמיד אמרתי לעצמי סבתא שלי משוגעת מזאת אומרת אני אדע מיזאת הבחורה שלי היא היתה צריכה להדריך אותי איך לדעת מיזאת הבחורה שלך, אבל איתך כרמל אני לא צריך הדרכה אני יודע שאת הבחורה שלי ואני רוצה לתת לך את השרשרת. העיניים שלי התמלאו דמעות של התרגשות כמובן זה היה אחד הדברים הכי מרגשים שאמרו לי חיבקתי אותו חזק ולחשתי לו "אני אוהבת אותך" הוא חשף שרשרת שנראת כך:
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
