DON'T FADE AWAY

פרק 6

P.V קלייר

"ליאם!!" אני צורחת בפעם האלף,קולי כבר צרוד.
"תיתן לי לצאת!!" אני בועטת באוכל שהשומר הכניס לחדר לפני שעה,נותנת לו להישפך על הריצפה המבריקה. הצלחת נשברת בהיתנפצות ואני מועדת ,מחליקה,ונופלת על חתיכה מהצלחת השבורה,רגלי פועמת בכאב והדם מתחיל לנזול ממנה.
עיניי נפערות בבהלה.
שמישהו יעזור לי.
יש לי פוביה לדם.
"אני שונאת אותך!" הדמעות יורדות מעניי ואני מאבדת עשתונות. "ליאם!!!!" אני צורחת , אני מתחילה להרגיש שקשה לי לנשום. "ליאם תעזור לי!!" אני צועקת שוב בבכי היסטרי וליאם ניכנס תוך שניות ספורות לחדר,הוא מביט בי,סוקר את המצב סביבי ומתיישב על הריצפה לצידי,מעשי.
"מאט!" אחד מהשומרים נכנס לחדר "תנקה כאן." הוא מרים אותי בזרועותיו ומכניס אותי לחדר האמבטיה הגדול,מניח אותי על השיש.
"א - אל תיגע!" אני מנסה למנוע ממנו להוציא מרגליי היחפות את הזכוכית. "ליאם!"
"תירגעי!! את היסטרית בגלל הדם אבל אם אני לא אוציא את זה הדם ימשיך לזרום!" הוא מקרב אצבעות לרגל שלי.
"אבל אני לא מסוגל - מסוגלת אל - אל תיגע!" אני מנסה למנוע ממנו שוב. "ת-תעזוב אני אוציא את זה!" אני נאנקת כשהאצבעות שלי מתלכלכות בדם ועיניי מתמלאות בדמעות חדשות. הידיים שלי רועדות וכל מה שאני יכולה לראות זה את הדם. הנשימה שלי נעצרת,אני מרגישה שאני נחנקת.
"הייי,היי,תסתכלי עליי" אני מנסה לנשום ומביטה בעניו האפרות כחולות,נמסה מבפנים. "הכל בסדר. אוקיי?" אני לא מגיבה לדבריו,טובעת בעניו. "אני הולך להוציא לך את הזכוכית עכשיו ואת תיהיי בסדר. טוב? לא אשקר,זה יכאב,אבל אני כאן. טוב?" אני מהנהנת ברעד,בקושי מבינה מה הוא אומר.הוא מרים את רגלי בעדינות.
"שלוש" הוא מביט בעניי,מחפש בהן היסוס כלשהו.
"שתיים" אני נושמת בכבדות,הדם מכסה את רגלי ומטפטף על השיש הקר.
"אחת" הוא שולף את הזכוכית מרגלי ואני נאנקת ואוחזת בכתפו באינסטקטיביות,מתנשפת ובוכה.
"תסתכלי עליי" היא אומר ואני מנענעת בראשי,עדיין בשוק שהוא רואה אותי במצב כזה. הוא אוחז בסנטרי,גורם לי להביט בו. "הכל בסדר. הזכוכית בחוץ,צריך לשטוף את הרגל,לחטאות ולחבוש. זה הכל. אוקיי?"
אני מנענעת בראשי. "אבל אנ - אני פוחדת מה- מהדם"
"אני יודע,אנחנו צריכים שפשוט תעשי כל מה שאגיד לך,בסדר?" הוא בוחן אותי בעניו,אני מהנהנת והוא עוזב אותי,מתנתק מידי שלחצה עד עכשיו על כתפו מהפחד. פתאום אני מרגישה לא בטוחה.
ליאם אוטם את החור שבאמבטיה ופותח מים,מכוון אותם לטמפרטורה המושלמת ואז מביט בי.
"אני מרים אותך לאמבטיה." אני חושקת שיניים,מהנהנת בחוסר ברירה.
הוא מרים אותי בזרועותיו החסונות ומושיב אותי על דופן האמבטיה ככה שרק הרגליים שלי בתוך המים הנעימים. המים לאט לאט שותפים מרגלי את הדם ואני מרגישה שאני הולכת להיתעלף כשהאמבטיה משנה צבע לאדום באיטיות.
נשענתי על ליאם בחולשה "מה?" הוא שואל,סוקר אותי בעניו
"יו- יותר מדי דם..." עניי נעצמות כנגד רצוני כשאני מתחילה לראות נקודות שחורות שמכסות את שדה ראייתי.
"קלייר? קליירי?!"
"אני...הכל שחור..." תמונות של דם קופצות לעניי ואני מתנשפת בכבדות. אני מרגישה את זרועותיו של ליאם מחזיקות בי ואחרי שניה אני מרגישה אוויר ונושמת הכל לתוכי.
אני פוקחת עניים.
"לא ידעתי שאת עד כדי כך..." ליאם הביט בי בדאגה,מנענע את ראשו מצד לצד,נאנח ומחבק אותי קרוב אליו,אני לא מסוגלת לראות מה קורה סביבי. "לעזאזל קלייר,אני צריך להרחיק דברים שברים ממך? מה חשבת לעצמך כשבעטת בצלחת הזאת?"
"איפה אנחנו?" אני לוחשת ,חסרת כוחות,מתעלמת מדבריו.
"הוצאתי אותך למרפסת של המשרד שלי. הוא מול החדר שלנו.." אני מהנהנת,מרגישה בדמעות מתייבשות על לחיי.
"קלייר?..."
"ממ?.." אני קוברת את פניי בחולצתו ומחזקת את אחיזתי סביב עורפו,פוחדת לפול.
"ממתי את פוחדת מדם?" אני מתכווצת בזרועותיו כשהזיכרון עולה בי.
"מגיל שמונה." גם אם הוא הרגיש את ההתכווצות שלי,הוא התעלם.
"מה קרה?" אני בולעת רוק.
"א- אני הלכתי ברחוב ו..." אני נאנחת. "אני חייבת לספר?" פניי עדיין קבורות בחולצתו,אני נמנעת להביט בו.
"לא. לא חייבת." אני נאנחת בהקלה. "אבל אבא שלך היה רופא ,איך הוא לא ידע לטפל בזה?"
"הוא ידע. הוא לא הצליח." הוא מתחיל להתקדם לחדר.
"אז זה ממש קיצוני אצלך,הא? חרדות,פוביות,מה עוד יש שאני לא יודע? אני צריך להיות מוכן לזה מראש." הוא מניח אותי בזהירות במיטה,מסדר את הכרית מאחוריי כדי שאשען עליה. "אני אביא את העזרה ראשונה." אני מהנהנת והוא הולך למקלחת,חוזר אחרי מספר שניות עם מחטא ותחבושת. "ספרי לי קליירי."
"הא?" אני מחטא את החתך ואני נושכת שפתיים. "אח." הוא מרים מבט לעברי.
"ספרי לי על החרדות שלך." הוא חובש את רגלי.
"התחילו לפני שנתיים,כשאבא שלי מת."
"מאז את מתמודדת עם ההתקפים לבד?"
"בדרך כלל אני מצליחה להתמודד איתם לבד. אבל לפעמים כשזה קיצוני..." הוא מתיישב לצידי על המיטה,אני מביטה בעיניו ולפני שהן מכשפות אותי אני מסיטה מבט. "לפעמים אני חייבת עזרה."
"מי עוזר לך בדרך כלל?"
"חברה טובה." אני קמה מהמיטה והוא מתרומם בעיקבותיי,ממהר לאחוז בידי. אני מביטה בשפתיו,לא מסוגלת להביט יותר מזה. "א-אני בסדר אני רק רוצה את השמיכה.." הוא עוזב אותי ואני מוזיזה את השמיכה ומתיישבת שוב,מתכסה בה.
"מה קרה לך?" הוא שואל לפתע.
"מה? למה אתה מתכוון?" אני בוחנת את השמיכה כאילו זה פעם ראשונה שאני רואה אחת.
"למה את מרוחקת? כאילו...קרה כזאת..." כי ראית אותי במצב שאף אחד לא ראה אותי אף פעם ואני שונאת את זה שניראתי נורא כל כך.
"אתה סתם מדמיין." אני עונה בחיוך. "הכל בסדר." אני מוסיפה. מסדרת את הכרית על המזרן ונשכבת עם גב לליאם,ניזהרת לא לגעת בו.
"זה בגלל שראיתי אותך במצב שהיית?" לא הזזתי שריר. "ברצינות?" המשכתי להתעלם ממנו. הוא נאנח,מעביר את ידו על שערי. קפאתי.
"ת-תוזיז את היד."
"אז תסתובבי אליי,אל תפני לי גב." הסתובבתי לעברו,ידו עברה ללחיי,גורמת לי להביט בו. "את לא צריכה להתבייש בגלל שראיתי אותך בהיסטריה. את יודעת,זה לא איזה חולשה. את פשוט צריכה לעבוד על זה,זה הכל." לא, הוא טועה. הפחדים שלי הם החולשות הכי גדולות שלי. "אני רואה את זה בעיניים שלך,את יודעת? את מתביישת כי את מאמינה שהפחד הוא חולשה אבל זה לא נכון. פחד,כאב,אלו דברים שהופכים אותך לאנושית." השפלתי מבט.
"באיזו זכות..." הוא אמר,גורם לי להרים את מבטי שוב. "באיזו זכות אישתי לעתיד משפילה מבט?" ודי במשפט הזה כדי לגרום לי לקפוץ מהמיטה ולהסתער עליו.
"חתיכת יצור שכמוךךך" צרחתי,מעיפה אותו על המיטה ועולה על חזו,מרימה את ידי,מוכנה להכות בו.
"הלוואי שהיית עולה עליי ככה תמיד." קפאתי. הוא התפוצץ מצחוק שוב. "אוי את ניראת כל כך פתתית ככה. קדימה,תכי אותי." סומק עלה על לחיי.
ירדתי ממנו במהירות,מתיישבת על המיטה עם גב אליו.
ידיו נכרכו סביב מותניי.
"אל תרגישי מובכת,ביישנית קטנה שכמוך."
"תעזוב."
"לא רוצה,תני לי לחבק אותך." הסתובבתי להביט בו במבט מרתיע. "רק כמה דקות." לא הרפתי ממבטי. "היי,זה לא פייר. אני הרמתי אותך ונתתי לך לחבק אותי."
"אוף." אני נושפת. הוא צוחק מאחוריי.
"תני לי לנחש,את רוצה להגיד שאת שונאת אותי."
"אוייש תיסתום."
הצחוק המתגלגל שלו הופיע שוב והפעם לא הצלחתי לעצור את החיוך שלי.
הוא התפשט באיטיות על שפתיי והבטחתי לעצמי שזאת הפעם הראשונה והאחרונה שאחייך בגללו.
אני שונאת גברים,הם בוגדניים.
אני לא רוצה קשר איתו.
ואני צריכה לעזור למשפחה שלי,לא לחיות חיי תענוגים איתו.
אסור לי לשקוע באשליה שהגבר הזה באמת מסוגל לאהוב אותי,או שהוא לעולם לא יבגוד בי.
פשוט אסור.

____

אוהבת אותכם אנשים!!!!😍❤😍😍❤😍
אומג ליאם כזה חמוד🥺😍
TA❤