DON'T FADE AWAY

chapter 27

קליירי P.V

זללתי בתיאבון את המרק החם שליאם בישל בזמן שהוא ישב מולי והביט בי בחיוך מרוצה.
"טעים לך?" שאל,מביט בי בעיניים היפות שלו. הרמתי את הצלחת בשובבות,שותה את כל המרק שנישאר בצלחת שלא הצלחתי לשתות עם הכף.
"זה עונה לך על השאלה?" שאלתי,מורידה את הצלחת מפניי. הוא פרץ בצחוק,מרים מגבת מהשולחן ונישען קדימה לעברי,מנקה את פניי. "אתה גורם לי להרגיש כמו ילדה קטנה." הוא חייך,מתרחק ממני.
"זה לא מה שאת?" כיווצתי גבות בכעס מדומה.
"ליאם." הוא צחק.
"בסדר,בסדר." חייכתי לעברו,אוספת את שערי בגומיה שהייתה על מפרק ידי וקמה ממקומי,מרימה איתי את הצלחת. "מה את עושה?" ליאם קם לעברי במהירות.
"שוטפת כלים. אתה מבשל,אני שוטפת." הוא אחז במותניי בעדינות,מזיז אותי מהכיור בחיוך קטן.
"גברת ריין,לפי מה שאני זוכר את צריכה לנוח." הבטתי בו כמו ילדה קטנה.
"לא,אני לא. הרופא לא אמר לי שאני צריכה לנוח. הוא אמר שאני בסדר ושאני צריכה להיות יותר זהירה. יותר זהירה לא אומר שאסור לי לשטוף כלים." הוא הביט בי באחד מהמבטים המפחידים שלו. הסבתי מבט,גורמת לו לגחך.
"אוף." נאנחתי בהשלמה לנצחון שלו.
"ברגע זה החלטתי שאני שונאת אותך." הוא פתח את המים בכיור,משפריץ עליי. "ליאם!" הוא זרק על פניי מגבת חומה בתגובה בפרצוף חמוץ.
"לעולם אל תגידי שאת שונאת אותי." הורדתי את המגבת מפניי בהיסוס,הוא נשמע רציני.
"ליאם?" לעזאזל,ניראה לי שהוא לקח את זה קשה. שריריי גבו הרחב היו דרוכים כשהוא שיפשף את הצלחת בה אכלתי במבט אטום. "ליאם..."
הוא נאנח. "מה?" הוא שטף את הצלחת שלי והניח אותה במייבש הכלים ,עובר לשטוף את סיר המרק.
"אתה מוכן להסתכל עליי רגע?" הוא סגר את המים וכשהסיר עם סבון בין ידיו,הוא הסתובב להביט בי. עיניו הכחולות היו כמעט אפורות עכשיו,והן הביטו בי בקור. "א-אתה ניפגעת ממני?" ניסיתי לדבר בקלילות. "אני סתם צחקתי,אתה יודע..." הוא גילגל עיניים,חוזר לשטיפת הכלים במרץ. "ליאם," הנחתי יד על כתפו,והוא התנער ממני כאילו נכווה.
פערתי עיניים. "אתה רציני?!"
"אני ניראה לך צוחק?!" הוא הניח את הסיר במייבש,סוגר את הברז,לוקח מידי בגסות את המגבת ומנגב את ידיו.
"אני מצטערת ליאם. לא באמת התכוונ-"
"זה לא משנה," הוא קטע אותי בגסות. "יש דברים שלא אומרים גם אם לא מתכוונים אליהם." אוקיי,זה כבר מתחיל להכעיס אותי. "אני לעולם לא אמרתי לך שאני שונא אותך. איך היית מרגישה אם הייתי אומר?" עיניו חדרו לשלי וקפאתי,לא מסוגלת להזיז את מבטי משלו. "אני מבטיח לך שגם אם זה היה בצחוק את היית-"
"מה הקטע?!" התפרצתי בזעם עצור. שפתיי רוטטות מכעס. ליאם רק הביט בי,אדיש לעובדה שקטעתי אותו. "אני מליון פעמים אמרתי לך דברים כאלה לפני שהתחלנו לצא-"
"אבל זה היה לפני!" נירתעתי צעד אחורה מצעקתו. "לפני ואחרי זה שני דברים,שונים לגמרי!" הוסיף.
נשפתי בכעס. "בסדר,שיהיה." עזבתי אותו עומד במטבח בכעס,עולה לחדר ואחרי שאני נכנסת אליו,אני נועלת אותו בטריקה שמהדהדת ברחבי הבית.
התיישבתי על המיטה,מוציאה את הטלפון מכיס מכנסיי ונכנסת לצ'אט שלי עם ג'סמין. מצב רוחי התחלף בשניה מזעם לעצבות. ניזכרתי בשיחה שלי הבוקר עם ג'סמין.
נשכתי את שפתי התחתונה,מחליטה לשלוח לה הודעה.