DON'T FADE AWAY

chapter 15

P.V קליירי

"איך היא מרגישה?" קול גברי נשמע באוזניי,צרוד ועייף.
"הסם כבר מחוץ למערכת שלה,היא אמורה להתעורר כל רגע." הקול הסמכותי צורם באוזניי. איפה אני? ריח של תרופות ואלכוהול רפואי ממלא את אפי.
"אז הגוף שלה לא משותק עכשיו?" זה ליאם? אוי,הראש שלי מתפוצץ.
"הוא לא משותק,הוא חלש,אדוני." הם מדברים על הגוף שלי? אני מנסה להוזיז את אצבעותיי בידיים ומגלה שבאמת כמעט ואין לי כוח לעשות את זה.
"אני רוצה להעביר אותה לבית שלי." להעביר...?
איפה אני לעזאזל?
"אין בעיה אדוני. אני רק אשחרר את האינפוזיה מהיד שלה.." אני מרגישה ידיים עדינות על ידי,שולפות חפץ זר מגופי וממהרות לכרוך תחבושת סביבה. אני רוצה לפקוח עיניים אבל הן כבדות לי.
אני שומעת דלת נפתחת. "אני אשאיר את הדלת פתוחה כדי שתוכל לצאת איתה בלי להסתבך עם הדלת.."
"תודה לך." אני שומעת צעדים מתרחקים. "קליירי,את שומעת אותי?" תחושת חמימות לא מוכרת מדגדגת בביטני. הוא נאנח,אוחז בידי הרפויה. אני מנסה לסגור את אצבעותיי סביב ידו,הן רועדות בתגובה,זזות בקושי,אבל ליאם קולט אותן. "את ערה? תודה לאל כבר התחלתי לדאוג. ברצינות." הוא עוזר לי לסגור את אצבעותיי סביב ידו. "קדימה,תפקחי את העיניים אני יודע שאת יכולה." אני מנסה לפקוח את העיניים בקושי. "יופי קליירי,עוד קצת." הכאב ראש מכביד עליי אבל אני מצליחה לפקוח עיניים - ואז לעצום אותם חזרה,מסתנוורת מהאור. השפתיים והגרון שלי מרגישים לי יבשים יותר מהמדבר ואני מעבירה את לשוני על שפתיי.
"איפה?.." קולי יוצא מתנשף,צרוד. ליאם מחזק את אחיזתו סביב ידי.
"בבית חולים." בית חולים?... הו,לעזאזל. הכל חוזר אליי במהירות. מייקל שם לי סם אונס בכוס שמפניה שלי וליאם הציל אותי ממנו והגיע בדיוק בזמן.
שניה לפני שמייקל הצליח לקחת אותי אליו.
אני מצליחה לפקוח את העיניים סוף סוף,מביטה בליאם שמחייך בהקלה כאילו כל מה שהיה צריך לראות זה את העיניים שלי כדי לדעת שאני בסדר. "איך את מרגישה?"
"קצת-" אני מנסה להתרומם ללא הצלחה. "קצת משותקת." חיוכו מתרחב.
"לפחות את ערה." אני סוקרת אותו;הוא לובש חולצת v לבנה וג'ינס שחור,שיערו מבולגן והעיגולים השחורים תחת עיניו לא משפיעים על היופי שלו.
איכשהו,הוא ניראה לי נורא חתיך ככה.
"מה השעה?" אני שואלת לבסוף.
"עשר בבוקר." עיניי ניפערות,פחד מזדחל לחזי.
"לא..לא עזבת אותי כאן לבד,נכון?" הוא התיישב על כיסא שהיה קרוב למיטתי,מעביר את ידו בשערי בעדינות.
"ברור שלא,ניראה לך שאני הייתי מסוגל לעשות את זה?" אני מחייכת בהקלה.
"הצלת אותי." המילים יוצאות משפתיי לפני שאני מספיקה לעצור אותן,כבר מנחשת את התגובה של ליאם בעוד פניו מתקשחות.
"האנשים שלי מחפשים אחריו,לא מצאנו אותו עדיין. אבל אם אני אמצא אותו שוב בקרבתך,אני א-"
"ליאם,די." אני קוטעת אותו. עייפה לשמוע איומים שפתאום אני מבינה שעלולים להתגשם. הוא מביט בי בחוסר הבנה.
"אני לא מבין,את מגנה עליו אחרי כל זה? הוא יכל לאנוס אותך." אני מחייכת אליו בהיסוס.
"זה לא זה,ליאם." פניו מתרככות.
"מה קרה? כואב לך משהו?את צריכה משהו?" ידו עוברת מראשי ללחיי,מלטפת אותה ברוך.
"אני רק רוצה ללכת מפה." קולי יוצא חנוק מעט. "וגם כואב לי הראש." אני נושמת עמוק,עיניו חודרות לשלי כאילו הוא מנסה להבין דברים שיש מאחורי המילים שלי.
"אני אצטרך להרים אותך." הוא אומר לבסוף,בהיסוס. "אמממ את לא..את לא אוהבת שמרימים אותך אז.."
"זה בסדר." אני קוטעת אותו. "אני רק רוצה לעוף מפה." הוא מהנהן,מרים אותי בזהירות,ותוך דקות ספורות אנחנו כבר ב B M W שלו,בדרך לאחוזה.
במהלך הנסיעה עיניו הכחולות מביטות בי בשאלה שלא יוצאת מבין שפתיו.
אני מחייכת לעצמי. "קדימה,תשאל את זה."
"מה?"
"אני רואה שאתה רוצה לשאול משהו. תשאל." הוא הפנה מבט לכביש,פונה ימינה בצומת וחזר להביט בי.
"מייקל באמת האקס שלך?" הוא מסב מבט חזרה לכביש כאילו כדי להתרכז בנסיעה,אבל אני פשוט מרגישה שלא נעים לו להביט בי.
"כן." הוא מקלל בשקט.
"החולה נפש המטורף הזה. איך הוא העז לשים לך סם אונס במשקה שלך?" אני נושכת שפתיים. "אם לא היית מעולפת בידיים שלי,הייתי מכה אותו עד ש.." הוא משתתק,מחנה את האוטו באנחה. "סליחה,שכחתי שביקשת שלא אאיים עכשיו.." אני מרימה גבות בהפתעה,הוא יוצא מהאוטו,פותח את הדלת שלי ומרים אותי בזרועותיו החסונות.
זורק את המפתחות לאחד השומרים. "תחנה את הרכב ושים את המפתחות במשרד." השומר ממהר מביט בנו במבוכה,מהנהן. אנחנו מתקדמים לדלת האחוזה ואני כורכת ידיים בביישנות סביב עורפו של ליאם,קוברת את פניי בחולצתו. "ממה את מתביישת?" אני יכולה לשמוע בקולו את החיוך. "זה פשוט מוזר לו שאני מרים אותך כי הוא שמע את הוויכוחים שלנו. בדרך כלל הוא שומר על הדלת של האחוזה."
"אה..." ליאם נכנס לאחוזה,ממהר להתקדם לגרם מדרגות ולעלות לחדר. "אני לא כבדה לך?"
"את מזלזלת בי,גברת ריין?"
"מ-מה? למה שאזלזל בך?" אני מביטה בו במבוכה. הוא סיים לעלות במדרגות,עוצר להביט בי.
"השרירים האלה לא רק ליופי." אני מעקמת שפתיים.
"שחצן." הוא צחק,מתקדם לחדר,מניח אותי במיטה בעדינות,גורם לי לשחרר את זרועותיי מעורפו.
הוא מחייך אליי חיוך עייף,מוציא את הטלפון ומתיישב לצידי על המיטה.
הבטתי בו בפרצוף חמוץ. אז מה? עכשיו הוא פשוט יהיה בטלפון שלו ואני פשוט אשתעמם כאן? ליאם הביט בי בפיתאומיות,צחוק קצר השתחרר מבין שפתיו כשקלט את מבטי.
"מה יש?" הסמקתי.
"משעמם לי ואתה בטלפון שלך." הוא סגר את הטלפון במהירות,מניח אותו על השידה ליד המיטה ומסתובב לעברי. אני ממצמצת.
"כולי שלך." הוא אומר,גורם לי להרגיש כמו עגבניה רותחת. הוא קרץ. "מה את רוצה שנעשה?"
"אתה חתיכת--" הרמתי ידיים,מכסה את עיניו בידיי במבוכה. הוא צחק צחוק מתגלגל. גורם לי לרסן את החיוך שלי בכוח. "עד כדי כך מובכת?" ליאם אחז במפרקיי ידי בעדינות,מוריד את ידיי מעניו ,מביט בי בחיוך שובב.
"אל תסתכל עליי ככה,זה באמת מביך!" הוא חייך אבל חיוכו החל לרדת באיטיות מפניו ואת מקומו תפס מבט בוחן ורציני שעוד לא ראיתי. הוא העביר את אצבעותיו על פניי,מעביר קצוות שיער למאחוריי אוזני.
ידיו נכרכו סביבי בפיתאומיות בחיבוק מוחץ. "אני כל כך שמח שאת בסדר." קפאתי. הוא הרגיש בשריריי,נדרכים תחת מגעו. "הכל בסדר?"
"כ-כן." הוא התנתק ממני,עיניו פעורות בהבנה אילמת,אבל אני יודעת שגם אם הדבר הבא שהוא יגיד נכון,אני אשקר לו.
"מייקל פגע בך בעבר. פיזית,ומנטלית. נכון?" עיניו חקרו אותי,מחפשות את השקר. הוא ממש כמוני מבין שזה מה שהוא ישמע עכשיו.
הבטתי בו במבט יציב ככל שאני יכולה. "לא." הוא מצמץ מספר פעמים,יודע ששיקרתי.
"טוב...אם את אומרת." הוא אמר לבסוף, "יש לי עבודה במשרד." הוא מיהר להוסיף פתאום. "אני אראה אותך אחר כך." הוא התקרב כאילו רוצה לנשק או לחבק אותי לפני שהוא יוצא. אבל באותה מהירות שהוא התקרב,הוא גם התרחק.
מביט בי במבוכה. "אני הולך..." בהיתי בו בזמן שהוא שם את הטלפון שלו בכיסו ויצא מהחדר.
הוא יודע ששיקרתי לו. ושנינו יודעים שאני יודעת שהוא יודע.
אני נאנחת בעצבים,לפעמים אני אפילו לא מצליחה להבין את עצמי.
לעזאזל איתך קליירי,איך את תמיד מסתבכת בידיעה שיעלו עלייך?

P.V ליאם

השעה הייתה 22:00 כשמאט הביא לי את כל המידע שהוא הצליח להשיג על מייקל. למען האמת,לא ציפיתי לראות 'ניסיון לאונס' ברשימה הארוכה,אבל זה היה בדיוק מה שראיתי.
"מאט,איך השגת את המידע הזה?" מאט חייך אליי את החיוך הערמומי שלו.
"העמדתי פנים שאני שיכור במועדון בו הוא עובד. ישבתי שם בבר וסיפרתי לו שאני כועס על חברה שלי כי היא לא נותנת לי מה שאני רוצה,הוא טרח לספר לי מה הוא ניסה לעשות והצטער נורא שלא הלך לו." חייכתי.
"אתה באמת גאון,מאט." הוא חייך חיוך יהיר,מלא בשחצנות.
"אגב,הוא אמר לך את מי הוא ניסה לאנוס?" החיוך של מאט הפך למהוסס. התשובה כבר ריחפה בראשי אבל לא הסכמתי להכיר בה עד שלא אדע בוודאות. "מאט." הוא נאנח בהכנעה.
"את קליירי." אז היא שיקרה לי,כמו שחשבתי. הייתי בטוח שהוא פגע בה אבל ככה?...
יש לו משאלת מוות,אני מבין פתאום.
היה לו את האומץ לנסות לאנוס אותה,פעמיים. ובאחת מהן,קליירי הייתה רק נערה בתיכון.
מאט,שהוא בעצם גם חבר ילדות שלי,הביט בי במבט יודע.
הוא קורא את מחשבותיי. "ליאם,אל תעשה שטויות. אנחנו צריכים לתפוס אותו בדרך חכמה." חשקתי את ליסתי.
"אתה משוחרר,שומר." הוא הביט בי בשפתיים חשוקות,יודע שכשאני פונה אליו ברישמיות,אין משחקים.הוא ממהר לצאת מהמשרד בעוד אני ממהר לקחת את המפתחות של ה B M W בכעס.
למה לעזאזל היא שיקרה לי בדבר חשוב כל כך?? מה לעזאזל היא חשבה לעצמה?!
אני נכנס לחדר בכעס,יודע שהיא אמורה להיות ערה עכשיו. קליירי יצאה מהמקלחת,לבושה גופיה שחורה ומכנסיים שחורים. שיערה הרטוב מטפטף על הריצפה. היא הביטה בי בעיניים ירוקות זהירות,רואה את הכעס בעיניי.
לעזאזל המראה שלה משתק אותי. אני מתנער במהירות. "את שיקרת לי!" אני מטיח בה. "שיקרת לי בנושא כל כך חשוב,מה לעזאזל חשבת לעצמך?!" היא ממצמצת בהלם.
"מה?"
"את שיקרת לגבי מייקל. ויודעת מה? אם זה לא היה שקר כזה רציני עוד הייתי מסתדר עם זה ומדבר איתך כמו בן אדם אבל את פשוט בחרת לשקר לי בצורה הכי דוחה שיש!" גבותיה התכווצו בחשש.
"ליאם-"
"אין ליאם,קליירי,אין. את אמרת שהוא לא פגע בך פיזית ומנטלית ומה בסוף אני מגלה? שזאת לא פעם ראשונה שהוא מנסה לאנוס אותך!" היא נירתעה כאילו סטרתי לה.
"האנשים שלי מצאו אותו,חוזר באומץ למועדון של טום." היא השתנקה בבהלה. "אני הולך לשים לזה סוף עכשיו. אני הולך לגמרי להרוג אותו." כמעט לא ראיתי אותה מרוב כעס. היא מיהרה לאחוז בי בחוזקה.
"לא ליאם! בבקשה אל-"
"את שיקרת לי קליירי,לשקרנים כמוך אין זכות לבקש דברים. במיוחד לא ממני." היא נעצה בי מבט המום ופגוע.
לעזאזל איתי אני צריך ללכת מפה לפני שאפגע בה יותר.
ניתקתי את ידה מזרועי,יוצא מהחדר במהירות,מותיר אותה מאחוריי קוראת בשמי.

---------

שנה טובה ומתוקה לכולם!
מלאה באושר בשמחה ובאהבה אמיתית!😜
אוהבת מלא!
TA❤