שלכת בקיץ (BxB)

0/הקדמה

[סקאר פטרסון]

"תעיפי את התחת השמן שלך מהמיטה שלי!" צעקתי בכל כוחי ברגע שנכנסתי אל החדר, מוצא את אחותי ישובה על קצה המיטה שלי. זאת לא הפעם הראשונה שהיא עושה משהו מהסוג הזה, למרות השלט 'שמור מרחק' שמרוח לי על הקיר כדי שהיא ואמי יכנסו את זה לראשן. "את באמת צריכה להפסיק לחדור לפרטיות שלי ככה."

איימי רק משכה בכתפיה באדישות מוחלטת כשצנחה לאחור אל המזרן עם נייר ורוד ובוהק בידה, גורמת למיטה שלי לשקוע. "איזו פרטיות? כולנו יודעים שהריגוש הכי גדול שלך זה לגעת בעצמך. לא עניין גדול במיוחד."

"ואמא בדיוק סידרה את המיטה שלי, ואת... את פשוט מבלגנת הכל!"

היא הורידה את מבטה מהדף וגלגלה את עיניה. "אני רק מלמדת אותך להסתדר בעצמך ואולי סוף סוף להבין איך לשים סדין עלוב," היא עקצה במבט ביקורתי.

החזרתי לה מבט. "טוב, את יודעת מה? אני אוהב את איך שאמא עושה את זה. היא עושה את זה באהבה. אלוהים יודע כמה נדירים המקרים האלה."

"בן כמה אתה, תזכיר לי? שבע?"

"חה, מצחיק." זרקתי במרירות.

דממה נפלה; איימי עדיין לא זזה, ולא היה נראה שהיא מתכננת. תשומת ליבה התרכזה בליקריץ האדום שבין שפתיה, בוחנת את הפלייר הבוהק.

כבר איבדתי את זה, נועץ מבט בשקית הממתקים שנחה על ירכיה. "למה את לא יוצאת להליכה או משהו? ככל שאת יושבת כאן ובולסת כמו פרה, ככה את משמינה יותר," נבחתי לעברה. למרות שזה אולי היה נשמע חסר רגישות מהצד, זו הייתה האמת המכוערת. איימי הייתה כבדה ב22 קילוגרם מכל נערה ממוצעת אחרת בגילה, ואני פשוט ניצלתי את ההזדמנות לשלב את זה אם זה אומר שהיא תפסיק לחטט לי בדברים ולהביך אותי בפני כולם. למרות העובדה שהייתי מבוגר ממנה בשנתיים, איימי חשבה שאנחנו פתאום נועדנו להיות 'חברים הכי טובים', רק בגלל שעכשיו היא בתיכון שלי.

היא התיישבה פתאום במיטה שלי וכיווצה את שפתיה המלאות לעיגול קטן. "לא היית חייב לומר את זה, סקאר." היא מלמלה בשקט.

הסבלנות שלי הלכה ואזלה. "למה את עדיין כאן?"

איימי הנידה בראשה בחוסר אמון כשירדה מהמיטה והלכה בצעדיה המתנדנדים אל הדלת, תלתליה הברונטיים והעבים מתנועעים יחד איתה. היא טרקה את הדלת בכוח, גורמת למשקוף לרעוד.

"טתניקית קרציה." מלמלתי לעצמי לפני שגלגלתי את עיניי בעצבנות ושלפתי את הטלפון שלי מהכיס האחורי. שחררתי אנחה מתוסכלת כשהצמדתי אותו אל אוזני, ממשיך את השיחה שאחותי קטעה. "מצטער על זה, גבר. איימי החליטה למתוח את הגבולות שלי גם היום."

הצחוק הרועש באופן מפתיע של חברי הטוב, טריי, הדהד באוזניי. "אחי, אתה חייב להפסיק לספר את הבדיחות האלה על אחותך. השמנת יתר היא בעיה אמיתית."