שלכת בקיץ (BxB)

1/משחקי כוחות

רק שפתיים, שום לשון.

---

[סקאר פטרסון]

פניה של פרנצ'סקה התעוותו להבעת גועל כשהניחה את ידה המטופחת על הירך הבולטת שלה, עיניה מחוררות בי כדורים. "דוכן נשיקות?"

קרני השמש זרחו עלינו, קרניים כבדות. כבר היינו אמורים להיות בסתיו, אבל כמו כל סתיו שקדם לו הוא היה נראה כמו גרסת ההמשך של הקיץ שאיכשהו הלך והדרדר והייתי חייב כבר לנגב את הזיעה ממצחי. לעומתי, בהתחשב בעובדה שעורה בצבע הזית של פרנצ׳סקה היה כבר זוהר תחת השמש וקור הרוח שלה שנשאר כזה משום מה, הייתי אומר שהיא לא הייתה מוטרדת ממזג האוויר אפילו לא קצת.

החנקתי אנחה מעוצבנת. "כן. חשבת שצחקתי כשאמרתי שאני משכיר את אחד הדוכנים?"

עיניה התכווצו לשני פסים דקים כשדחפה את פנים לחיה עם לשונה. "אל תנסה לצאת תמים." מבטה השתהה על הדוכן שהיה לפנינו, משחררת אנחה אנחה. "ולא חשבתי שאתה משקר, פשוט לא חשבתי שיהיו לך את הביצים לעשות את זה."

משכתי בכתפיי קלות בתגובה, שולף מכיסי שפתון מנטה ומורח שכבה דקה על שפתיי העדינות. פרנצ'סקה הגיבה במבטה המזלזל, מעבירה יד בשיערה, התגובה הידועה שלה לכל דבר איתו לא הסכימה.
"גם את וגם אני יודעים שיש לי ביצים," עניתי בחיוך מתגרה. "שתיים גדולות מאוד, אם יורשה לי לומר."

"שתיים קטנות אולי," מלמלה תחת נשימתה, עדיין בקול רם מספיק שהצלחתי לשמוע. הבטתי בה במבט קר כשהיא רק עיקמה את שפתיה לחיוך רחב. "אוהבת אותך, בייבי, המון!"

פרנצ'סקה ואני הכרנו בכיתה ט'. היא הייתה ידועה בתור הילדה הזאת שתהיה מוכנה לבזבז 350 שקל על זוג ג'ינס עלובים. תמיד שמרה על ציונים טובים, מתרברבת במוצאה הבולגרי בלי היכר. הבחור היחיד שפינה לב זמן היה אני.
אבל למרות האישיות והפופולאריות שלה, פרנצ׳סקה עדיין הצליחה לגרום לי לחייך מאוזן לאוזן, ולא הייתי מחליף את זה בעד שום דבר אחר.

"אז ספר לי איך זה עובד." עיניה הכהות התרחבו בעצלות מוחלטת כשהביטה בדוכנים השכנים לנו.

בזמן שהנחתי את קופת המתכת הבינונית שחברי הצוות שלי עמלו עליה כל כך קשה, חייכתי לחברה שלי בחיוך בז. "זה די פשוט. תור של בנות יעמדו משם-" החוויתי לכיוון כיתובי הניאון והמדבקות שהיו דבוקות לרצפה. "- והן יגיעו עד אליי, ישלמו, יקבלו נשיקה ממני או מכל אחד אחר פה. אך ורק שפתיים, שום לשון.

היא הרימה גבה בפקפוק. "בלי לשון?"

"כן, אני לא רוצה מחלות או משהו."

"ומה אם תבוא בחורה מכוערת עם שפתיים סדוקות ומגעילות?"

משכתי בכתפיי. "אז טריי ינשק אותה."

הבטנו אחד בשנייה בשקט לרגע ארוך עד ששנינו פרצנו בהתקף צחוק- אחד כזה שגורם לך להחזיק את הבטן מחשש שהיא עומדת להתפוצץ. כשהצחוק הלך ודעך, פרנצ׳סקה העיפה את שיערה הכהה והארוך מאחורי כתפיה ונאנחה בכבדות. "טוב, אני רואה שאין לי מה לדאוג יותר מדי."