המראה שלי אימי שרועה על הספה כשבקבוק אלכוהול ריק מנוזל צמוד בחוזקה לידה, היה משהו שהייתי אמור כבר לצפות לו מהרגע הראשון בו דרכה כף רגלי בבית, במיוחד כשזו כבר הפעם השלישית החודש. מלמלתי כמה גסויות בשקט לפני שזרקתי את התיק שלי אל הרצפה, ממהר להגיע אליה על מנת להעריך את הנזק. עמדתי מעל ראשה ולא הופתעתי אפילו קצת לשמוע את נשימותיה המאטות. העברתי את ידי על גופה השברירי של אימי וקראתי, "איימי!"
שניות ספורות לאחר מכן, שמעתי את צעדיה הכבדים של איימי במורד המדרגות עד שהייתה לצידי, מנידה את ראשה בחוסר אמון למראה אימנו חסרת ההכרה. "אתה רציני? שוב?"
הרמתי את אימי מהתנוחה המרוחה שלה ובעדינות הנחתי אותה על הרצפה. הברשתי את קצוות שיערה החום מפניה החיוורות, מסובב אותה אל צידה.
"תביאי מגבת," אמרתי לאיימי. בפקודה, היא רצה למטבח ופתחה את הברז, מניחה מגבת תחת המים הזורמים.
הבטתי לכיוונו של ג'יימי שעדיין עמד בפתח הדלת, עיניו פעורות בהלם מוחלט. "תתקשר לאמבולנס. תגיד להם שאמא שלי שתתה יותר מדי," הוריתי. עיניו השתהו על אימי לרגע לפני שגישש אחר הטלפון שלו ועשה כמבוקשי. בינתיים, איימי חזרה בריצה אל הסלון עם המגבת הרטובה בידה. היא כמעט התמוטטה על הרצפה כשמיהרה להניח את המגבת על מצחה.
ישבנו בשקט בפרק זמן שהרגיש כמו נצח כשהתבוננו באימי, עוקבים אחר נשימתה. אצבעותיה של איימי מצאו עצמן שזורות בשלי, ולמרות הסלידה שלי מהמגע הפיזי, הנחתי לה. עברנו זאת מספיק פעמים בשביל לדעת שבסופו של דבר היה תהיה בסדר, אבל לא האשמתי את איימי על הספקות שלה.
לפתע, גופה של אימי החל להתעוות כשהתחילה להוציא מגופה את האלכוהול, משתעלת בלי סוף תוך כדי. בזמן שאספתי את שיערה במהירות אל מאחורי כתפיה, רכנתי קרוב אליה ללחישה, "העזרה בדרך," למרות שידעתי שהייתה מסוגלת לשמוע אותי כמו שצריך.
איימי נשפה אנחת רווחה וצנחה אל הרצפה, קוברת את ראשה בין כפות ידיה. הסתובבתי בכדי לתפוס בעיניה. "אני הולך להתקלח, ואז אני מתחפף מפה. חכי עם אמא עד שהאמבולנס יגיע."
היא הרימה את ראשה, שפתיה המלאות מתעקמות באי רצון. "למה תמיד אני זו שחייבת להישאר איתה? למה שאתה לא תישאר?"
עיניי בערו עמוק אל תוך עיניה הבהירות שלה. "זה לא שיש לך משהו טוב יותר לעשות חוץ מלבד לפרק קופסת גלידה שלמה. ברצינות, גלידה לא יכולה לשרוד פה יום אחד בבית הזה כשאת כאן," השבתי את התשובה שגרמה לאיימי לפעור את פיה.
"זאת לא אשמתי," היא רק רטנה.
"איך? איך בדיוק זו לא אשמתך?"
"זה לא שאני רוצה להיות כזאת," היא הודתה כשדמעות נראו בעיניה. "אבל מאז ש--"
"מאז שמה?" שאלתי במבט תובעני, דורש ממנה להוציא את זה. "מאס שאבא נפטר? אל פאקינג תאשימי את אבא בעודף המשקל שלך. את חזירה
שמנה בגלל שאת רוצה להיות כזאת, את חלשה, לא מסוגלת לקחת את עצמך בידיים. לא בגלל אבא." איימי השתתקה, מחזירה לי מבט בעיניים דומעות. היא רצתה לבכות, אבל היא החזיקה את הדמעות בניסיון להראות לי שלמילים שלי אין השפעה עליה, אבל ידעתי טוב מאוד שהיו להן. הייתה לה החוצפה להאשים את אבא בבעיות שלה.
YOU ARE READING
שלכת בקיץ (BxB)
Romansדוכן נשיקות. דרך קלה לנשק בחורות בלי סוף, ועוד על הדרך לקבל על זה כסף. מדהים, לא? טוב, ככה גם סקאר פטרסון חשב עד שמגיע אליו בחור תובעני ונחוש, ג'יימי מיירס, במטרה להשיג דבר אחד. נשיקה [מתורגם]
