שלכת בקיץ (BxB)

18/ המפלצת שמתחת למיטה

קול חבטה חזק שנשמע מהקומה התחתונה העיר אותי. הייתה לי הזכות לא לפגוש אי פעם פורץ בביתי, אבל צפיתי ביותר מדי סדרות פשע כדי לתת לספק הזה לחמוק. 

קורע את השמיכות מגופי, קפצתי מהמיטה בחשכה שסבבה בחדר כשהמשכתי אל הארון הקרוב, שולף מתוכו את מחבט הבייסבול שלי ומחבק אותו בין ידיי. 

כשאבי נפטר, התמרדתי נגד כל מה שרצה שאהיה בניסיון להפוך לאדם אחר. לשנות את שמי בתעודת הזהות היה הצעד הראשון, להסתפר היה מיד אחריו, ולקבור מאחור כל אחד ואחד מהתחביבים שרכשתי בזמן שהיה עדיין חי היה הצעד האחרון. ביניהם הייתה נבחרת הבייסבול ונגינה על פסנתר.

עם זאת, לעזוב את כל שנותר לי ממנו לא בא בחשבון, וזו הסיבה שמחבט הבייסבול שלי עדיין עמד בארון שלי בעוד הפסנתר שלי עבר לעליית הגג.

ברגע שאחזתי במחבט בחוזקה, התגנבתי לאט לאט מחדר השינה כשמשתדל כמה שאפשר לא להשמיע קול. אצבעותיי חלפו על שולי הקירות כשמובילים אותי דרך חדרה של אחותי במורד המסדרון. דחפתי קלות את הדלת, לא טורח להדליק את האור כשניגש אל מיטתה. ידעתי שלהעיר אותה היה מבהיל, אבל לא הייתה לי ברירה אחרת.

טפחתי על כתפה. "איימי."

היא לא הנידה עפעף.

ניסיתי בשנית, דוחק בגופה הרופס. "איימי."

דממה.

גלגלתי את עיניי, פולט אנחה מוגזמת עוד יותר. איגרפתי בידי את השמיכה שעל גופה, מושך בה בכל הכוח וגורם לה להתגלגל מבין הסדינים וליפול אל הרצפה. היא התעוררה כמעט מיד, בוהה בי בעיניים אינטנסיביות. "מה לעזא-"

מניח יד על מעל פיה, משתיק אותה. "אין לנו זמן לזה. יש מישהו בבית."

"מה? הכוונה לפורץ?"

הנהנתי, אם כי היה ספק שיכלה לראות אותך מבין החושך. "צריך לוודא שהכל בסדר עם אמא ואז נתקשר למשטרה."

"סקאר, הטלפון שלי למטה." כמעט בכתה.

"מטומטמת," מלמלתי בשקט כשעטפתי את גופה בידי, עוזר לה לקום על רגליה. "לכי לחדר שלי, הטלפון שלי נמצא על המיטה. אני ארד למטה בינתיים."

איימי נאחזה בידי, עוצרת בעדי. "נפלת על הראש? מה אם הוא חמוש?"

משכתי את ידי משלה. "זה מה שאבא לימד אותנו." קבעתי, נראה שמצליח להשתיק אותה. 

עושה את דרכי באור המועט, הנפתי את האלה על כתפי והתחלתי לרדת במדרגות אט אט. יכולתי להבחין באור בוקע מכיוון המטבח, חושב כמה מטופש יהיה אם הפורץ התחרע על המקרר.

על כל מקרה, שמרתי על קור רוח ושמתי על פניי הבעה חסרת פחד כשהשלמתי את המדרגה האחרונה, בזהירות מתקדם אל המטבח המואר. ברגע שדמות נגלתה מול עיניי, הרמתי את האלה בכוח מעל לראשי, מתכונן למכה ישירה. עצרתי את עצמי כשהבחנתי בשיערה הארוך והחום של הדמות. "אמא?"