Daughter of father

פרק כפול!!!

פרק עשר

אני לא מספיקה לנשום וכבר צוות של חמישה גיבורי על בחליפות צמודות ניצב מולי. לרגע הכל שקט ואני מנצלת את הסיטואציה כדי לסרוק את הגיבורים הניצבים מולי. 

בחזית נמצא לא אחר מאשר איירון מן, לבוש בשריון הברזל האדום-זהוב שלו ומרחף קלות מעל הקרקע. לצידו מצא סאם, הוא לובש את אותה תחפושת צמודה שאותה ראיתו אותו לובש בפעם הראשונה שנפגשנו, לצידו השני של טוני מצא קפטן אמריקה בכבודו ובעצמו, בתחפושת הכהה שלו כשהמגן האייקוני שלו נמצא בידו, דרוך ומוכן לתקיפה. שני גיבורים נוספים נמצאים שם, אותם אני מכירה רק מהטלוויזיה, הראשונה היא האלמנה השחורה, שערה האדום והמושלם אפילו כשהיא פורצת למאורה של חבורת פסיכופטים ומבטה הקפוא ננעץ מטרף שלה. והשני הוא הוקאיי, אגדת הקשת של 'המג"ן'.

"כמה נחמד שכיבדת אותנו בנוכחותך, איש הברזל," בחור מזוקן עם דרגות ומדליות על המדים הוא הראשון שמעז לשבור את הדממה. 

"בפעם הבאה אני מצפה לאירוח במעט יותר סטייל," קולו של טוני בוקע מתוך החליפה והוא נוחת על רצפת המערה, "מה אתם רוצים מהילדה?" הוא שואל, למרות ששאלה הבוערת יותר היא איך בכלל הם נכנסו למגדל שלו מלכתחילה. 

"הייתי במקומך דואג יותר לעצמי. אתה הולך למות היום, איש הברזל." מחייך הבחור כאילו הוא מהזמין את טוני למסיבת תה ולא הודיע לו על המוות שלו בזה הרגע.

ושוב לפני שאני מספיקה לקלוט מה קורה מתחיל להתחולל קרב, חברי הנוקמים מורידים את החיילים במדים בלי בעיה עד שלפתע מישהו מושך אותי למצב עמידה ואני מרגישה את הכאב החד בגרוני, השפלת מבט זריזה ואני יכולה לראות את הסכין המשוננת שנצמדת בגרוני.

"טוני!" צועקת האלמנה השחורה ומסיטה את תשומת ליבו של טוני מהבחור שבו הוא נלחם עליי. 

"עזוב אותה!" צועק טוני וטס במהירות אל הבחור המזוקן עם המדליות מכוון את הלייזר שבידו אל פניו. 

"רק עם תיכנע." הבחור צוחק צחוק מטורף ומי שמחזיק אותי מאחור מהדק את הסכין סביב גרוני עוד יותר, זרם דם חמים מתחיל לרדת במקום שבו הסכין נוגעת ואני פולטת צרחת כאב. 

"בסדר, אתה רוצה אותי, שחרר אותה." טוני מרים את ידיו וחושף את פניו, הוא מביט בי מבט ארוך ורב משמעות ופתאום אני מבינה, הוא ידע מהרגע הראשון שאני דוברת אמת, הוא הרגיש את זה, בדיוק כמוני. טוני לא יניח לתוקפים לפגוע בי, לא מפני שהוא גיבור על וזו עבודתו, אלה מפני שהוא אבי והוא לא יניח לאיש לענות רע לביתו. 

הבחור המזוקן עם המדליות צוחק פעם נוספת, הוא ניצח, חברי הנוקמים נכנעו לו והוא השיג את נקמתו המעוותת והלא ברורה בטוני סטארק. 

אני עוצרת את נשמתי בעוד חליפתו של טוני מתקלפת ממנו כשפתאום ההבנה מכה בי שוב, אני סוקרת את המערה, רק ארבעה חברי צוות נמצאים שם, סאם חסר. ושוב ברגע אחד הדברים מתבהרים, האיש שנמצא מאחורי מתמוטטת בבת אחת, מישהו אוחז בי ולפני שאני מספיקה למצמץ אני כבר עפה בזרועותיו של סאם אל מחוץ למערה.

פרק אחת עשרה

"אתה לא נשאר לעזור להם?" שאלתי ברגע שסאם הניח אותי על הקרקע במקום בטוח, הרחק מהמערה של התוקפים במדים הירוקים. 

"המשימה של הייתה להוציא אותך מכלל סכנה," הוא אומר ומסיר את המסכה מפניו. "טוני והאחרים כבר יסתדרו מול האידיוטים האלה." 

אנחנו נמצאים במדבר כלשהו על גבעת חול, מתחתינו נמצאות חורבות של כפר קטן, מבני אבן מפורקים ויריעות  בד מתעופפות ברוח הלילה הקרה. מעלינו אין אף לא ענן אחד והשמיים משובצים באלפי כוכבים זעירים. 

סאם מתיישב על הגבעה, מותח את זרועותיו הארוכות והשריריות. "מי האנשים האלה בכלל?" אני מתיישבת לידו על החול, מרחק סנטימטרים ספורים ממנו.

"מה שנשאר מארגון 'עשר הטבעות' הם רוצים להתנקם בטוני על זה שהוא מחק אותם לפני מיליון שנה בערך," הוא מושך בכתפיו, אויבים מבקשי מוות הם דבר שגרתי לכל גיבור על… כנראה. "הם חיכו להזדמנות המתאימה לעשות זאת, ללחוץ עליו בנקודה הרגישה ביותר ורק אז להשמיד אותו." 

"אז הם חשבו שהנקודה הזאת היא אני… כן בטח," אני צוחקת צחוק מריר. "הם עשו שם מחקר רציני. אני לא יודעת איך הם גילו שטוני אבא שלי אבל הם פספסו את הפרט החשוב ביותר, טוני מתכחש אליי לגמרי." הוא מקרבת את בירכי אל ביטני ומניחה את זרועותיי וראשי עליה, עברו רק כמה שעות מאז שבכיתי לפני סאם, אני לא רוצה שהוא יחשוב שאני חלשה כל כך רק כי אני בוכה לידו פעם נוספת. 

"את בטח צוחקת עליי," הוא מגחך ואני מביטה בו מבעד לחריץ קטן בין זרועותיי, רק הכוכבים מאירים את דמותו הכהה. "הוא השתגע כשהוא שמע שנחטפת, זאת לא הייתה דאגה רגילה לאדם רגיל. אני מכיר את טוני, הוא דאג לך באמת,דאג לשלומה של הבת היחידה שלו." קולו מתרכך. אחרי שראיתי איך הוא מביט בי במערה, רגע לפני שהוא נכנע, אני יכולה למצוא בעצמי את הכוחות להאמין בו. 

"סאם…" אני מתחילה לומר. "תודה שהצלת אותי מהמופרעים האלה, באמת חשבתי שהם הולכים להרוג אותי…" אני מיישרת עליו את מבטי, למרות הרוח הקרה שפורעת את שערי אני מרגישה חום עולה במעלה צווארי אל לחיי. 

"זה חלק מהעבודה," הוא מחייך במבוכה קלה, תשובתו קצת מאכזבת אותי. "אבל הייתי רץ להציל אותך גם אם העבודה שלי הייתה, אופה או נגר או טכנאי כבלים או…" אני צוחקת, צחוק חם ואמיתי. זמן רב לא הרגשתי כל כך רגוע. ובטוחה בקרבת מישהו, משהו בסאם פשוט מרגיע אותי, למרות שאנחנו מכירים זמן קצר מאוד.

"אל תתרגל לזה, בכל מקרה, אני לא אצטרך הצלות נוספות בזמן הקרוב." אני נוגעת קלות בכתפו השרירית באצבעי שמשוכה בלק שחור. 

"כל אחד צריך הצלה מידי פעם, אני מקווה להיות בסביבתך כשזה יקרה." הוא אוחז בידי בתנועה מהירה והתחיל לקרב אותי אפילו יותר אליו, משהו ברגע הרגיש לי נכון. לא נרתעתי או מחיתי, בדיוק לפני ששפתיי היו אמורות להיפגש עם שפתיו קול סילון מוכר קטע את הרגע וסאם ואני התנתקנו זה מזו.

______

אני לא יודעת מה איתכם אבל פאלקון הוא אחת הדמויות האהבות עליי ואני מרגישה שלא נותנים לו מספיק קרדיט...
אז זכיתם בפרק כפול מה אתם חושבים?!