Little girl and big man

פרק 4

כבר שלושה ימים! שלושה ימים  שאנחנו נפגשים בעבודה ואפילו מילה לא מחליפים אפילו לא שלום מסכן.
היום זה יום שלישי בלי אוראל. מודה זה קשה.
גם אם לא יהיה ביננו כלום, זה בסדר לפחות שנחזור להיות כמו פעם: ידידים טובים, צחוקים ודברים שרק אנחנו נבין.
אני קמה לבית ספר עושה את ארגוני הבוקר הרגילים שלי צחצוח שינים,שטיפת פנים,סידור חדר, מתלבשת ומתאפרת בקטנה. אני מתחילה היום בשמונה כך שאני מספיקה לשבת עם הוריי לארוחת בוקר ומתעדכנת באיך עבר עליהם השבוע.
בשעה 7:40 כרגיל מגיעה הודעה ממאי ״צאי״,
בלי להרחיב במילים ישר ולעניין.
אני לוקחת את התיק שלי נפרדת מהוריי ויוצאת לעוד יום רגיל בבית ספר המשעמם שלי.
כמו תמיד מאחרות, רבות עם המורים וצחוקים בהפסקות שום דבר מיוחד.
יום שני הוא השנוא עליי במיוחד ! אני מסיימת ללמוד כל כך מאוחר שאני אפילו לא מספיקה לעבור בבית לפני עבודה. כשנשמע הצלצול אני יוצאת מהבית ספר נפרדת מחברי ומתחילה להתקדם לעבודה ברגל כרגיל (חייבת כבר רישיוןןןן ורצון להתחיל בכלל😭).
עוצר לידי אוטו וצופר לי שאני מסתכלת אני רואה את עמית הידיד הכי טוב שלי הוא צועק לי ״בואי אני אקפיץ אותך לעבודה״ אני רצה לעברו ונכנסת למושב ליד הנהג. ״תודה״ אני אומרת בהתנשפות,
״אין בעד מה מכוערת״ הוא אומר בזמן שמושיט לי את הפלאפון שאני אבחר שיר. הנסיעה קצרה ואנחנו כבר מגיעים לפיצה-לה מקום העבודה שלי.
אני מנשקת את שניר בלחי ומודה לו שוב ויוצאת מהרכב. אני מסתובבת לכיוון הפיצה ורואה את אוראל נשען על האופנוע שלו מביט עליי והוא- עצבני?, אני מתקדמת לעבר הפיצה מוכנה לעוד יום של התעלמות מצידו כאשר אני עוברת אותו מבלי להביט עליו אני שומעת את קולו ״מי זה ?״
״מה אכפת לך״ אני אומרת וממשיכה להתקדם מבלי להסתכל עליו. רוצה לשחק ? אין בעיה אני אלופה בזה. אני שומעת את הצעדים שלו מאחוריי ואני ממשיכה להתקדם כאילו לא אכפת לי, כאשר אני מגיעה לדלפק אני מקלידה את קוד הכניסה שלי בזמן שהוא עומד מאחוריי ומחכה שאני אתייחס אליו. אני ממשיכה לעמוד עם הגב אליו עד שכבר אין לי סבלנות ״מה?״ אני מסתובבת ומגלה שהוא קרוב יותר ממה שחשבתי. ״אל תעשי את זה יותר״
הוא מסתכל ישר לתוך עיניי ואני עוד שנייה מתעלפת במקום. ״מה עשיתי?״ אני משחקת אותה תמימה, ״אל תשחקי איתי משחקים״ הוא כבר מתחיל להתעצבן ואני כרגיל לא מסוגלת לשלוט על הפה שלי. ״אני משחקת משחקים? אם אתה חושב שלהתעלם ולהתרחק זה הפתרון אז בכיף אבל אל תשחק לי אתה משחקים, יום אתה מתייחס יום אתה מתעלם תחליט באיזה צד אתה ואל תשחק בי״.
הוא מצמץ כמה פעמים מההלם ואני עמדתי שם כועסת מחכה שהוא יגיב, הוא עמד כמה שניות חשב מה להגיד ואז זרק לי בערסיות ״כבר עברתי את הגיל של המשחקים, אני כבר לא משחק בזבל״ הסתובב והלך. אני חושבת שאם הוא היה מעיף לי סטירה זה היה פחות כואב ממה שאמר, דמעות בוגדות עמדו לפרוץ החוצה אך עצרתי בעדן. אוי אלוהים מה חשבתי לעצמי שבכלל חשבתי שיש ביננו סיכוי, צחקתי פשוט צחקתי על עצמי שהייתי כל כך דפוקה להאמין שמישהו בן 24 חתיך,כובש ומניאק מסתבר ישים על מישהי בת 17 שלא שווה כלום.
כל היום הייתי עם פרצוף תחת והבוס הסופר נחמד שלי החליט לשחרר אותי מוקדם כי שם לב שמשהו לא טוב עובר עליי. יצאתי מהעבודה ודפקתי ריצה עד שהגעתי לבניין הייתי חייבת לפרוק את הכל וריצה זו בהחלט שיטה טובה. הגעתי למעלית והתלבטתי ללחוץ 2 או 12 לבסוף החלטתי ללחוץ 2 ועליתי למאי דפקתי בדלת ושמעתי את קולה העצלני של מאי שצעקה ״רגעעע״. היא פתחה את הדלת מעט מופתעת לראותי נפלתי עליה בחיבוק וישר התחלתי לבכות. היא סגרה את הדלת ולקחה אותי לחדרה ישבנו על המיטה, אני בוכה והיא רק מנסה להרגיע אותי ולהבין מה קרה.
״אני סתומה מאי״ התחלתי לספר לה,
״סתומה שחשבתי שאוראל ישים על מישהי כמוני״
היא הסתכלה עליי במבט עצבני ״ אני מקווה בשבילך שאת אומרת ״מישהי כמוני״ את מתכוונת למישהי מדהימה שלא שווה אותו בכלל״
ישר עולה לי חיוך למשמע דבריה ואני קופצת עליה וממטירה עליה נשיקות לכל עבר וצועקת ״אני אוהבת אותך״. ״גם אני אותך קוף״ היא אומרת תוך כדי צחוק. אחרי שנרגעתי ישבנו לראות סרט בנטפליקס ואכלנו גלידה וככה שרפנו כמה שעות טובות. לבסוף החלטתי להשאר לישון אצלה אז עליתי לבית להביא פיגמה, תיק ואת הבגדים ליום למחרת, עידכנתי את ההורים שלי וחזרתי אלייה.
בערך בשעה 23:00 מאי כבר הייתה ישנונית אז עלינו למיטה (הכי כיף לישון איתה☺️) ונרדמנו.
00:00
התעוררתי ששמעתי את צלצול הפלאפון שלי
הושטתי יד לשידה וברגע שהפלאפון היה מולי מצמצתי מאה פעמים כי לא האמנתי שהשם ״אוראל״ כתוב על המסך. בלי לחשוב פעמיים ניתקתי לו בפנים. אחרי שניה הוא התקשר שוב ושוב עד שהתעצבנתי ועניתי
״מה?״ אמרתי בקול הכי עצבני שיכלתי להוציא עקב זה שהתעוררתי רק עכשיו.
״רדי למטה״ הוא לא ביקש אלה דרש.
לא יכלתי להתאפק וניסיתי להחניק את הצחוק שעמד לפרוץ בשביל לא להעיר את מאי.
״סיפרתי בדיחה?״ הוא שאל.
״אתה מצחיק שאתה חושב שאני ארד למטה אחרי מה שאמרת לי היום, אם כבר בוא תוריד אותי אתה רגיל להוריד את הזבל למטה לא ?״ תקפתי אותו
״באתי להתנצל עכשיו את יכולה בבקשה לרדת״ הוא שינה גישה לאחר ששמע כמה נפגעתי ממנו.
חשבתי לכמה שניות מה לעשות לרדת או לא.
אוף איתך מאי דווקא שאני צריכה את עזרתך את ישנה.
לבסוף החלטתי שמגיעה לי התנצלות אז אמרתי לו
״דקה למטה״ וניתקתי ישר בלי לשמוע את תשובתו.
החלפתי את הפיגמה שלי למכנס טרנינג וחולצה חלקה בייסיק, הדבר הראשון שמצאתי בארון של מאי ונעלתי את נעלי הספורט שלי.
ירדתי למטה וראיתי אותו על האופנוע BMV שלו
פניו היו מוסתרות בקסדה וכאשר התקרבתי אליו הוא הושיט לי קסדה, הרכבתי את הקסדה ועליתי מאחוריו אוחזת בו חזק בזמן שהוא טס על הכביש.

כאשר הוא עצר הבנתי כי הגענו לאן שרצה לנסוע.
לביתו.
הוא ירד מהאופנוע והרים אותי כדי לעזור לי לקום, הורדתי את הקסדה וכל השיער שלי התבלגן.
הוא הושיט יד וסידר לי את השיער הסתובב ואמר בזמן שנכנס ״ תביאי את הקסדה איתך״.
עכשיו יכלתי לראות את הבית שלו טוב יותר כשאני לא שיכורה או בהנגאובר, בית מהמם !
בחוץ יש בריכה וגקוזי ובית קטן עם ספות ופופים וטלוויזיה ומשחקים ממש מגניב בעיניי.
הבית מבחוץ יפה ומבפנים הרבה יותר כשנכנסים יש מבואה עם מנורות הנתלות מהתקרה עם מראה עשיר, ומשמאל יש מדרגות לקומה השניה. עלינו במדרגות ישר לחדר המוכר של אוראל.
״למה הבאת אותי לפה יכלת להתנצל גם שם״ אני אומרת כשהוא עם הגב אליי.
הוא מיד מסתובב אליי והמבט שהוא שולח יכול בקלות להפיל כל בחורה מהרגליים ישר למיטה שלו. ״אני צריך להתנצל ברצינות״
הוא אמר ואני שותקת נותנת לו להמשיך.
״אני מצטער שדיברתי אלייך ככה, בהחלט לא הגיע לך. לפעמים אני לא חושב ואני ישר זורק מה שעולה לי לפה בלהט הרגע.. את חשובה לי ואני לא רוצה לפגוע בך״
חשובה לי אני בטוחה שמתתי לרגע וחזרתי לחיים כשהוא אמר את זה אבל אני עדיין נשארת לעמוד ושותקת
״אני רוצה שנחזור להיות כמו פעם חברים לעבודה״ הוא ממשיך.
אני מיישרת אליו מבט והוא נירא הכי רציני בעולם
״אני סולחת לך״ אני לוחשת בשקט
הוא מושך אותי לחיבוקו החם והריח שלו משכר אותי.
״אחות קטנה ומכוערת״ הוא אומר בקול ציפציף בזמן שהוא מבלגן לי את השיער.
בתוכי אני יודעת שאני לא רואה בו בתור אח גדול אלא הרבה מעבר אבל זה עדיף מכלום גם הוא מאוד חשוב לי.
לאחר כמה דקות אני מבקשת ממנו שיקח אותי לבית כדי שמאי לא תתעורר ותדאג לי.
הנסיעה עוברת בשקט וכשאנחנו מגיעים אני מורידה את הקסדה ומושיטה לו אותה.
״היא שלך מעכשיו״ הוא אומר ומחזיר את הקסדה לחיקי.
״למה אני צריכה קסדה?״ אני שואלת לא מבינה,
״מעכשיו אין הליכות ברגל זה מסוכן לך,אני אקח אותך במילא אני כל היום מסתובב בעיר״.
״תודה״ אני אומרת עם חיוך ענקי על הפנים.
״לילה טוב קטנה״ הוא אומר ומנשק לי את הלחי.
״לילה טוב גדול״ אני צוחקת ונכנסת לבניין,
ורק לאחר מכן שומעת אותו נוסע.
ממש שומר ראש הוא נהיה לי.
כשאני נכנסת לבית של מאי היא עדיין ישנה, אני נכנסת חזרה למיטה ונרדמת בקלות.