מרינט נרגשת. היא מבלה את אחר-הצהריים שלה במוזיאון עם אדריאן, ואפילו כשמנון מצטרפת אליהם במפתיע, שום דבר לא יכול להרוס את מצב רוחה.
אחרי הכל, מה כבר יכול להשתבש כששני נערים בני שבע עשרה שומרים על ילדה בת שבע?
לא מעט דברים, מסתבר.
קרדיט ענקי לכותבות ה...
הצליל שנפלט מפיה של מרינט דופן-צ'אנג כשהתעוררה מכורבלת על חזהו של אדריאן אגרסט יום למחרת לא נשמע בעבר לאוזן אנושית.
בעצב, לא הייתה זו ההתעוררות הכי נוראית שעבר עד אותו הבוקר (נסו לדמיין לעצמכם איך זה כשהעוזרת של אבא שלכם מעירה אתכם ב-3 לפנות בוקר, בזמן שאתם ערומים לגמרי, ומודיעה לכם על צילומים שאתם חייבים להתחפש לפנדה באוגוסט.)
עם זאת, התעוררות לגוף החם, הרך והצועק של מרינט שהתכרבלה על חזהו, הייתה אחת מחמש ההתעוררויות הכי אהובות עליו בכל חייו. היא הייתה החזיקה אותו קרוב אליה, עיניה עדיין איכשהו היו רכות ואכפתיות למרות הצעקה המפתיעה שלפני שנייה יצאה מפיה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
מבועתת, מרינט במהירות שמה את ידיה על שפתיה, תוך כדי התעלמות מתגובתו של אדריאן שטפח על ראשה כשצווחה אל תוך ידיה, "הו, אלוהים. אני כל כך מצטערת!"
צוחק בלבביות, אדריאן גיחך. "זה לא סיפור גדול, מרי. רק שאני חושב שהפכתי לחירש."
"הו, אלוהים, אני כל כך מצטערת, אבא שלך הולך לשנוא אותי ואז לעולם לא אהיה מעצבת אופנה ואז-"
"מרי," אדריאן קטע את הגמגומים שלה, "אני צוחק. אף אחד לא הפך לחירש, אף אחד לא הולך לשנוא אותך, ועדיין מאוד מוקדם. את יכולה לחזור לישון, ואז נתעורר ונרד לאכול ארוחת בוקר נחמדה עם ההורים שלך לפני שנצא לצילומים שלי."
אפילו הכרית המאולתרת שלה (הידועה בכינויה החזה של אדריאן) לא הייתה יכולה לעמעם את היבבה שלה כששמעה את התגובה הידידותית, מה ששחרר צחקוק מאדריאן. כשנאנחה, קברה את עצמה עוד יותר במיטתה והסמיקה קשות.
"אדריאן, יותר מדי מוקדם בשביל זה. למען האמת, כל התקופה הזאת יותר מדי מוקדמת בשביל זה. פשוט אחזור לישון לכמה שנים, בסדר?"
הוא גיחך, מצפה ממרינט לחזור על דבריה. עם זאת, השעה המאוד מוקדמת, יחד עם ההתרגשות מהיום שעבר, גרמה לה לחזור למקומה במהירות, אל חזהו של אדריאן במטרה לחזור לישון, ונמנמה בשלווה עד שצעקתה חזרה כשעה לאחר מכן. אדריאן, שבילה את הזמן הזה בתענוג מנעימות חדרה, גיחך כששמע את נאקתה של מרינט כששמעה את הקול המוכר. לאחר מכן היה צריך להתאמץ קצת יותר, אך בסופו של דבר הוא הצליח להרים אותה ממיטתה הקטנה ולעבור את ההרפתקה המסוכנת במורד המדרגות.
