רק בדיחה לא מזיקה

פרד וויזלי חשב שזה מוזר שהוא מעולם לא נתפס מגניב אוכל מהמטבחים, בעיקר מאחר שהוא בדרך כלל עשה זאת באמצע הלילה. הוא רק יכול היה להניח שזה היה בגלל שפילץ', השרת, חשב שאף תלמיד לא ידע איפה היו המטבחים- מטופש, באמת, בהתחשב בכך שפרד והאח התאום שלו ג'ורג' ניתפסו בכמה מקומות שאף אחד לא היה אמור לדעת עליהם. לא משנה הסיבה, פרד היה שמח שהוא עדיין לא נכנס לצרות בגלל שהוא, ג'ורג' ולי ג'ורדן התגנבו למטבחים כל שבוע בתורות, מה שהעניק לפילץ' הרבה הזדמנויות לתפוס אותם.

"יצאת לעוד טיול לילי?" הגברת השמנה שאלה ביובש כשהתקרב לדיוקן שלה.

"למעשה, ביקרתי את פרופסור סנייפ. נראה שהוא התאהב בי נואשות ונתן לי המון חטיפים כהוכחה לרגשותיו כלפי."

"בטח," היא ענתה וגילגלה את עיניה, אבל גיחכה. "סיסמא?"

"נזיד קופים," פרד אמר לה, והפתח לחדר המועדון הופיע במהרה. הוא טיפס פנימה במעט קושי (הוא לא יכל להשתמש בידיו כי הן נשאו את כל החטיפים), והוקל לו כשראה שחדר המועדון ריק.

לכל היותר, הוא חשב שחדר המועדון היה ריק. הוא כמעט קפץ בבהלה כששמע קול ישנוני ועמום אומר, "שעועית טיפשה."

"הרמיוני," הוא רטן. היא שוב למדה למבחני הבגרות ולמבחני הכשיפומטרי, למרות שהראשון היה בעוד חודשים רבים, והשני היה לעוד כמה שנים- לפחות עבורה.

זאת כבר היתה הפעם הרביעית שהוא מצא אותה ישנה על הספה בחדר המועדון, ומספר של ספרים פזורים מסביבה ומעליה. היה לה גם הרגל משונה למלמל כשישנה. מנענע את ראשו, הוא התקרב כדי להעירה.

"...הבנתי את זה, פנלופה," הרמיוני מלמלה. "באסיסליק."

פרד נעצר. הוא הבין מיד שהיא חיה שוב את הרגעים בשנתה השנייה, ממש לפני שהיא ופנלופה קלירווטר התאבנו. הוא הביט בה במבט מלא רחמים; הוא ידע שהיו לרון כמה סיוטים על הדברים שהוא, הארי והרמיוני עברו, ולג'יני היו חלומות על חדר הסודות כל הזמן. פרד היה יכול רק לדמיין את הזוועות שעברו; עכבישי ענק, מפלצות דמויות נחשים כמעט בגודל של דרקונים, התמודדות עם זה שאין לנקוב בשמו, מלחמה נגד סהורסנים ועוד. הדברים שבטח הטרידו אותם...

"תסתכלי מעבר לפינה בעזרת המראה! סביר להניח שהמפלצת משוחררת," הרמיוני נאנחה, קולה נפחד ומיוסר. פרד העריץ את כוחה; להתמודד עם כל מה שעברה...

"קדימה,'מיוני', תתעוררי," הוא לחש, מניח את החטיפים על שולחן קרוב. "זמן ללכת לישון."