פרק 6
נייל
אני סוקר במהירות את הקפטרייה ורואה את הנערה הזו בשולחן האחד שנמצא כאן, כנראה הכירה חברים חדשים.
אני פונה לשני השולחנות מהשולחן שלה ונעמד מולו "עכשיו זה השולחן שלי" אני דופק את ידי על השולחן, ותוך שניות מעטות השולחן מתפנה וחבריו מחפשים שולחן אחר.
"למה כאן?" זאין שואל ומניח את המגש על השולחן.
"כי ככה רציתי!" אני אומר בקול תקיף.
הוא רק מגלגל את עיני אך הוא לא אומר דבר.
כולנו מתיישבים סביב השולחן.
אני מעיף מבט חטוף לעבר השולחן הצדדי שבו היא יושבת, חיוך רחב מופיע על פנייה ועיניה נוצצות במין ברק מיוחד.
מדקרת קנאה חדה עוברת בי לנוכח החיוך שלה.
אני רוצה למחוות אותו מפנייה פשוט מפני שהוא לא נגרם על ידי.
ואז אני קולט שזה פשוט לא הגיוני בכלל, שהקנאה הזו לא אמורה לקחת לא לי.
אני בכלל לא אמור לקנא בסוף אחד, ביחוד לא בנערה חדשה שכל מה שקרה בנינו.
זה העלבות בעיקר שלי, והשתיקה והדמעות שהיו שלה.
החדות והבהירות חולפות בראשי כתער, כאילו פתחתי את עיניי לאחר אפלה ארוכה.
אני מרגיש צורך נואש ועז פשוט להרוס אותה אבל אני יודע שגם היא תהרוס אותי!
YOU ARE READING
Heard
Fanfiction✯הסתיים✯ Heard [niall horan fanficion] גרייס היא נערה חדשה וביישנית בבית הספר נייל הוא הילד שגורם לכולם לרעוד מפחד. יש דבר אחד שברור לכולם, אם הם יתקרבו, הם יהרסו זה את זה אבל האם הם יצליחו להתרחק?
