נייל
'מותק, אני מחכה לך ליד הבית'
שלחתי את הודעה לגרייס
תוך כמה דקות היא הייתה בחוץ, היא הייתה לבושה טוב אבל אכישהו זה לא היה מהודר מידי, זה היה ג'ינס משופשפים וחולצה שחורה עם הדפסים לבן.
היא נראתה ממש טוב, לא יכולתי לומר אחרת.
השיער שלה היה אסוף לקוקו גבוה, ופניה היו מאפרות בצורה עדינה.
אכשיהו שמתי לב לכל הדברים הקטנים הללו, וזה קרה רק אצלה.
וזה שיגע אותי, כי אף אחת לא גרמה לי שיהיה לי אכפת כל כך ממנה.
אבל היא כן, היא גרמה לי להיות טוב יותר, בשביל שהיא תקבל אותי
רציתי להיות טוב יותר בשבילה.
לא ידעתי מאיפה המחשבה הזו, אבל החלטתי להדחיק אותה הצידה ולהתמקד בכאן ועכשיו.
"את נראית טוב, מותק" אני אומר שהיא מתקרבת
היא מעיפה בי מבט, מגלגלת את עיניה ולא אומרת דבר.
"קשה כל כך לומר תודה" אני שואל אותה שהיא פותחת את הרכב ונכנסת
היא נאנחת ומשיבה "כן"
"למה?"
"אני לא רוצה להיות כאן"
אני מרים עליה גבה, אך היא פשוט ממשיכה
"כאילו שיש לי ברירה, לאן אנחנו הולכים?"
אני מחייך עליה חיוך סודי "את כבר תראי"
"אני מניחה" היא אומרת באדישות
YOU ARE READING
Heard
Fanfiction✯הסתיים✯ Heard [niall horan fanficion] גרייס היא נערה חדשה וביישנית בבית הספר נייל הוא הילד שגורם לכולם לרעוד מפחד. יש דבר אחד שברור לכולם, אם הם יתקרבו, הם יהרסו זה את זה אבל האם הם יצליחו להתרחק?
