Helps

פרק 68- בית

***נקודת המבט של אריאל***

היום היה היום הכי מושלם בעולם. היום האחרון לחופשה שלנו ואני חושבת ששמרנו את הטוב לסוף. הלכנו ליריד הענק במרכז הנמל, היה שם הכל מהכל. עלינו על כל המתקנים ואכלנו דברים שאפילו ילד בן חמש לא יאכל. נסענו למסעדה מטורפת והתפנקו על המנות הכי יקרות ושוות. חייבת להגיד שהובכתי ממש שפינקו אותנו אפילו יותר בגלל מי שאני, הרגשתי קצת רע בשביל הסועדים האחרים אבל ראיתי כמה החברים נהנים מזה ולא רציתי להרוס להם.
אחרי זה נסענו למסיבה שהייתה בעצם המסיבה שסוגרת את החופשה לפני שכולם חוזרים ללימודים והיא הייתה מ ט ו ר פ ת! עם המון הופעות חיות ובמות ענקיות, דוכנים של שתייה ואוכל ומשחקים וגלגלי ענק וזה היה פשוט וואו. בחיים לא הייתי בדבר כזה.
היום הזה היה מהסרטים. כאילו, ממש מהסרטים! כל התמונות והחוויות שצברתי פה, כל כך שמחתי על ההחלטה להגיע לכאן, כל כך שמחתי עם כריס. זה כאילו הכל היה הרבה יותר טוב בזכותו. הרגשתי כל כך שלמה לידו שזה היה פשוט מדהים.

מצאתי את עצמי שוכבת עליו במיטה בחדר שלו, אחרי שעזרתי לו לארוז. השעה הייתה שלוש לפנות בוקר, אבל כולנו היינו ערים, הטיסה שלנו בעוד כמה שעות ותכף נצטרך להגיע לשדה.
״טוב אז עכשיו אני יכול סוף סוף לספר לך״ הוא אמר כששיחק לי עם השיער, התיישבתי מעט והסתכלתי עליו, ״לפני שבועיים התקשרו אלי מאיגוד הגלישה העולמי״ הוא סיפר והסתכלתי עליו מרוכזת. ״והם הציעו לי לנהל את בית הספר לגלישה בביאריץ במחזור הבא״ הוא אמר מסתכל עלי כשעיני נפתחו לרווחה. ״מה?? איך? מי? מה?״ שאלתי מופתעת, הוא צחק מעט והסביר. ״הם אמרו שהם ראו את תחרות הגלישה, והם יודעים כשבזמן שהמקום הראשון מקבל מילגה המקום השני בעצם לא מקבל כלום... והם חשבו שהייתי טוב מספיק ושהם מחפשים מנהל חדש..״ הוא הסביר, ״אני יודע שאין לי שום נסיון בניהול אבל יש לי המון נסיון בגלישה והם רוצים שאעבור קורסים כדי שאתחיל להיות חלק מהצוות וחשבתי גם על זה שנהיה באמת קרובים אחד לשני אז—״
״רגע אתה לא לוקח את ההצעה בגללי, כן?״ שאלתי. ״אריאל זאת הצעה של פעם בחיים, זה אחד מבתי הספר המבוקשים בעולם, זה בית ספר לגלישה מקצועית, מאמנים שם גולשים מקצוענים לתחרויות עולמיות, זה—״
״אוקיי זה ממש לא בגללי הבנתי!״ אמרתי גורמת לו לצחוק לפני שהוא ליטף לי את הלחי. ״וגם... את תגורי ממש קרוב, וזה כאילו נחת עלי משמיים״ הוא הסביר גורם לי לחייך. ״אז זה באמת קורה?״ שאלתי מחייכת חיוך רחב מצד לצד. ״זה באמת קורה״ הוא חייך וסידר לי את השיער למאחורי האוזן. ״וחשבתי גם... שאולי תרצי שנגור יחד״ הוא שאל מסתכל עלי כשקפאתי במקום. זה צעד גדול, צעד אמיתי. זה אמיתי. זה לא שוב כמו הפעמים שאנחנו ביחד ואז לא ואז תיכון ואז לא ואז חופשה. זה אמיתי, ״אריאל את לא צריכה להסכים אם את לא מרגישה מוכנה״ הוא צחק כשראה את המבט על הפנים שלי. ״כן. כן כן כן!״ אמרתי קופצת עליו גורמת לו לצחוק. ״אני רציני, אם את מרגישה שזה מהר לך מדי אני אסתפק גם ברק לראות אותך כל ערב״ הוא אמר מלטף אותי וחייכתי חיוך ענק. ״כריס אנחנו מנסים להיות ביחד כבר יותר מדי זמן. הרגשתי מוכנה מהרגע שנפגשנו שוב״ אמרתי גורמת לו לחייך, הוא קירב אותי אליו בעדינות והתחיל לנשק אותי עד שהרגשתי את הראש שלי מרחף. עצמות הלחיים שלו שהיו כל כך יפות, יחד עם העור הנעים שלו והשפתיים הרכות שלו. המוח שלי התפוצץ.
״אז שיניתי את הטיסת חזור שלי לפריז ומשם אסע לביאריץ.. הם ביקשו שאגיע בדיוק ביום שאחרי החופשה לראיון סופי וכמה פגישות.. ואז אחזור לקליפורניה להתארגן״ הוא הסביר, ״מעולה! תוכל לישון אצלי ואני אארגן לך טיסה למחרת לביאריץ״ אמרתי, ״הם אמרו שיארגנו לי מלון.. ונראה לי גם שכדאי שתהיי קצת עם המשפחה שלך״ הוא הסביר אבל סירבתי מיד. ״לא, אני מתחננת. אני ממש צריכה אותך שם״ ביקשתי והוא חייך ואחרי כמה שכנועים הוא הסכים.