Helps

פרק 88- קירות

***נקודת המבט של אריאל***

הוצאתי את העוגה מהתנור וכיסיתי אותה בשוקולד חם, הרמתי את מיה על השיש כשנתתי לה לפזר סוכריות צבעונית בצורות לב על העוגה, וכשהיא סיימה נתתי לה לעזור לי לעטוף את העוגה בצורה יפה. הכנו את העוגה בשביל כריס... זאת אומרת הוא שכן חדש, ואפשר להגיד שהפעם האחרונה שהתראינו הייתה קשה ולא באמת הספקתי לברך אותו על הבית החדש כמו שצריך, אז סיפרתי למיה שהוא גר פה ממול והתייעצתי איתה מה היא חושבת שאנחנו צריכות לעשות והיא הציעה שנכין לו עוגה יפה, והסכמתי. כשסיימתי לארוז את העוגה נתתי אותה למיה שהתעקשה בלי סוף להחזיק אותה מה שגרם לי לצחוק, והלכנו הישר לבית ממול. דפקתי על הדלת ולא עבר הרבה זמן לפני שהיא נפתחה, ומזל שלא אני החזקתי את העוגה כי הייתי מפילה אותה בוודאות אחרי שכריס פתח לנו את הדלת והוא פשוט עמד שם בלי חולצה וטרנינג, מלוכלך מצבע. הרגשתי שנתקעתי לכמה שניות כשפשוט בהיתי בו אז שמיה צעקה ״הבאנו לך עוגה!״ היא אמרה מוציאה אותי מהמחשבות שלי ומיד התנערתי. ״היי״ אמרתי בשקט מנסה לחייך, הוא חייך מעט גם, עדיין נראה טיפה מבולבל. ״הבנתי שלא באמת בירכנו אותך על הבית החדש... כמו שהדיירת הקודמת שגרה פה בירכה אותנו כשרק הגענו״ הסברתי לו בשקט וראיתי שהוא מסתכל על מיה, לא הצלחתי לחשוב כמו שצריך הרגשתי שאני חייבת רגע הפסקה מהסיטואציה הזאת כדי לחזור לעצמי.

״מיה תני לו את העוגה״ אמרתי לה צוחקת כשהיא לא שחררה ממנה וככה היא עשתה, ״אנחנו לא נאכל אותה גם?״ היא שאלה גורמת לכריס מעט לצחוק, וגם לי. ״לא מיה זאת מתנה״ אמרתי לה בשקט וכריס מיד התערב, ״רוצות להכנס?״ הוא שאל ומיד סירבתי, ״לא לא אתה נראה עסוק, לא באנו להפריע״ אמרתי, ״אתן לא מפריעות, חוץ מזה שיהיה מבאס לאכול מהעוגה לבד״ הוא אמר וידעתי שלא בא לי לעשות את השיחה המוזרה הזאת ליד מיה אז הסכמתי, למרות שממש לא ציפיתי להכנס פנימה.. הייתי צריכה פשוט להשאיר לו את העוגה בפתח הדלת עם פתק. נכנסנו לתוך הבית והסתכלתי מסביב קצת מופתעת מההתקדמות. הבית ממש נראה הרבה יותר טוב מפעם שעברה. ישבנו בסלון הקטן בדיוק איפה שישבתי פה פעם שעברה עם כריס, בפעם האחרונה שדיברתי איתו, ונראה שעדיין הוא לא החליף לריהוט שאמור להיות פה. כריס חזר לבוש בחולצה לבנה יחד עם העוגה, שלוש צלחות קטנות, שלוש כפיות וסכין. מזל שהוא לבש חולצה, אחרת זה היה יכול להיות קשה מדי, ומוזר מדי. ״למה הבית שלך הרוס?״ מיה שאלה כשכריס חתך לה חתיכה מהעוגה ונתן לה. ״אני משפץ אותו״ הוא אמר לה ובאותו הרגע שהעוגה הייתה בידה היא לא באמת התרכזה בו, זה גרם לי לחייך מעט, ילדים הם כאלה מצחיקים.

״זאת העוגה הכי טעימה שאכלתי אי פעם״ הוא אמר כשאכל מהעוגה גורם לי ולמיה לצחוק. ״מי שם את הסוכריות?״ הוא שאל, ״אני!״ מיה מיד קפצה וידעתי שהוא יודע בדיוק מה הוא אומר, כל אחד היה יכול לנחש שאם ילד לקח חלק בעוגה זה לשים את הסוכריות הצבעוניות. ״זה החלק הכי טוב״ הוא אמר והיא צחקה מעט לפני שהמשיכה לאכול מהעוגה שלה. ״תודה״ הוא אמר לי בשקט וחייכתי מעט.
״אז מה אתה עושה עכשיו?״ אמרתי משנה נושא, ״צובע את הקיר בסלון״ הוא אמר ועכשיו כשהסתכלתי באמת ראיתי שזה החלק היחידי שלא צבוע. ״אפשר גם??״ מיה שאלה ומיד סירבתי, ״זה לאנשים גדולים״ אמרתי לה, ״אבל יש פה גם מברשות קטנות״ היא אמרה, ״מיה לא היום, אנחנו מפריעות לכריס״ אמרתי, ״ממש לא״ הוא אמר ונאנחתי כשראיתי שהוא ממש לא משתף איתי פעולה, ״היי, אם את לא רוצה להשאר זה בסדר אבל אל תפילי את זה עלי״ הוא אמר ונאנחתי. ״פליז אמא פליז אפשר לצבוע?״ היא שאלה ואחרי שנאנחתי שוב כמובן שהסכמתי כי אני חלשת אופי ולא בא לי אף פעם להגיד לא.