***נקודת המבט של אריאל***
״מה את אומרת?״ זואי הופיעה בפתח החדר שלי רוצה להראות לי את התלבושת שלה אבל סימנתי לה שתחכה עם האצבע כי הייתי באמצע שיחה עם אבא שלי בפלאפון, ״כן הנרי זאת מסיבה רגועה אני מבטיחה״ אמרתי לו מנסה להרגיע אותו. אני יודעת שאני לא יכולה להרשות לעצמי להיות במסיבות פרועות כל כך... אני לא יכולה להשתכר ושיראו אותי במצב שלא אמורים לראות אותי, זה חלק מהדברים שהסכמתי להם כשהחלטתי להיות חלק מהמשפחה הזאת... ״ומה אם יהיו שם צלמים? את יודעת שהם רק מחפשים״ הוא שאל ואני נאנחתי. ״אין סיבה שיהיו שם צלמים זאת לא מסיבה של מפורסמים זאת סתם מסיבת סוף קיץ שמישהו מהאוניברסיטה מתכנן וזה בסתם בר מועדון לא מוכר. וגם אם יהיו שם צלמים אני מבטיחה שלא יהיה להם מה לצלם״ אמרתי כבר מרגישה עייפה מהשיחה. הוא השתקק לכמה שניות. ״בסדר. תשלחי לאנאבל מה את לובשת ואל תצאי עד שהיא תאשר לך״ הוא אמר והנהנתי ״אוקיי״ לפני שסיימתי את השיחה. ״אבא שלך נשמע לחוץ״ זואי אמרה שעדיין עמדה בפתח החדר שלי. ״כן.. זאת הפעם הראשונה שאני יוצאת למסיבה שהיא לא מסיבה שקשורה למשפחה שלי״ פעם הראשונה מאז שאני מוכרת קצת יותר... ״אז את לא תשתי?״ היא שאלה. ״לא.... יש חוקים מאוד ברורים של איך אני אמורה להתנהג״ אמרתי מנסה לא לעשות מזה ביג דיל. ״בסדר, העיקר שתבואי ונהנה ביחד... אז מה את מתכוונת ללבוש?״ היא שאלה והתיישבה על המיטה שלי. ״אני בדיוק צריכה להתקשר לאנאבל בוידאו כדי שהיא תאשר לי״ אמרתי וזואי הנהנה ונעמדה. ״אוקיי מה איתי?״ היא שאלה מחכה שאסתכל עליה מלמטה עד למעלה. היא לבשה שמלה צמודה שחורה מנצנצת עם כתפיות כל כך דקות שאני מתפלאה שהצליחו להחזיק את החזה החשוף שלה, היא נעלה יחד עם זה מגף עקב שחור גבוה שהגיע כמעט עד הברכיים שלה. היא הייתה לוהטת. ״את ממש שווה זואי״ אמרתי לה למרות שידעתי שלא אוכל להתלבש ככה. היא חייכה ויצאה מהחדר כדי שאוכל להתקשר לאנאבל המלבישה. זה ברור שאני לא אתייעץ עם סטייליסטית מה ללבוש בכל רגע נתון אבל כשזה מגיע לאירוע כלשהו היא חייבת להיות שם כדי להכווין אותי וכדי להשיג לי בגדים. ליתר ביטחון, הארון שלי מפוצץ בדברים שהיא דאגה לשים לי שם בדיוק למצבים כמו עכשיו. ובכללי אפשר להיות בטוחים שכבר קיבלתי תדרוך מה לא ללבוש אף פעם- אפשר להגיד שזואי הייתה דוגמא טובה לזה.
״היי אריאל. כבר התקשרו להסביר לי״ היא אמרה וצחקתי מעט כשראיתי את הפנים שלה בשיחת הוידאו דרך הפלאפון שלי. ״אוקיי אז מה את אומרת?״ שאלתי הולכת ונעמדת מול הארון שלי כשהפכתי את המצלמה. ״כבר חשבתי על זה אני יודעת מה את צריכה״ היא אמרה, ״יש בתלויים שלך חצי בלייזר אפור עם סט חצאית קצרה״ היא הנחה אותי ואני חיפשתי תוך כדי ״בלייזר? זה לא קצת רשמי מדי?״ שאלתי תוך כדי שהוצאתי אותו מהארון. ״לא אל תדאגי הוא קליל וחצוי ואת לא צריכה ללבוש כלום מתחת״ היא אמרה גורמת לי לצחוק.
אחרי עוד כמה אופציות שהיא גרמה לי להוציא מהארון ניהלנו שיחה קצרה על מה כדאי ומה פחות וסיפרתי לה על האירוע ובזה זה נגמר... סגרתי את הפלאפון והסתובבתי למיטה שעליה היו כל הבגדים.
YOU ARE READING
Helps
Ficción Generalאריאל ג׳ורג׳, רגילה לחיות כל חייה בסביבה החריפה ביותר. פשעים, סמים, גנבות, וגם היא... היא רגילה, זאת השיגרה שלה. אבא שלה לא ידוע, ועם אמא שלה מעולם לא יצא לה לדבר שיחה רצינית שלא קשורה לסחר לכסף או לעבודת ביניים ש׳תועיל׳ למצב. כשאמא שלי נתפסת ונשלחת...