הילדה הצרפתיה
༒
נעמדתי מחוץ לדלת משרדו המפוארת של קהייל בראש המסדרון שרק נרות האירו אותו. ניסיתי לדמיין במחשבותי את המראה החדש שלי. לא זכרתי את המראה הקודם, אך הבנתי כבר לבדי שאני נראית כמו יצור.
צעדיי הלכו הלוך ושוב. איך זה בכלל ייתכן? אולי כל זה רק בדיחה שאמורה להוציא אותי מדעתי. אבל אם כן, איך זה יכול להיות שאני לא מצליחה להיזכר בכלום? אולי אני בכלל חולמת. כן - זה נשמע לי יותר הגיוני. אולי אני תקועה בתוך חלום שעדיין לא נגמר.
חריקת דלת חרשית נשמעה מהקצה השני של המסדרון, וגרמה לי להרים את מבטי. ראיתי שזהו נער, אך בגלל האור העמום לא הצלחתי לראות טוב את מראה פניו. הדלת נסגרה מאחוריו והוא סקר אותי בחשדנות, ומבלי לעשות שום דבר נוסף, צעד משם.
שוב פעם הדמעות עלו בעיניי. הרגשתי שהמראה שלי הוא כמו קעקוע על מצחי, שכולם חייבים לראות. וכולם נבהלים ממנו. טוב, מי יכול להאשים אותם? אני נחשבת לדבר לא רגיל. רציתי לקחת את הרגליים שלי ולרוץ משם, אבל זה חסר טעם. אין לי איך לברוח.
״הילדה הזאת מסוכנת!״ שמעתי את קולו של אותו בחור מבוגר, שמסתבר קראו לו ״פרופסור גרופוס״, מבעד לדלת. גילגלתי את עיניי.
״היא כשפית רגילה מעכשיו, כמו כולם.״ קולו של קהייל הרגיע אותי. הוא שידר לי תחושת ביטחון ורוגע לעומת שאר האנשים שפה, שכל מה שעשו זה להעיף בי מבטים מעוותים ולהעיר הערות ארסיות.
״שים אותה באחד החדרים של הבנות.״ אמר קהייל לאחר מספר שניות ופרופסור גרופוס נאנח. צעדים התקדמו לעבר הדלת ואני התרחקתי במהירות, שלא יחשבו שהאזנתי להם באיזושהי דרך.
פרופסור גרופוס יצא מדלת משרדו של קהייל והיא נסגרה אחריו. הוא שוב תפס בידי בחוזקה והחל לצעוד מבלי לומר מילה.
״הבנתי שהנוכחות שלי פה מפריעה לך,״ איכשהו אחרי השיחה עם קהייל אגרתי אומץ להשמיע את קולי. ״רק שתדע שגם אני לא משוגעת על זה.״
הוא התעלם, והמשיך ללכת בזמן כשאני נגררת מאחוריו. בשאר הדרך אני שתקתי. זה יהיה חסר כל טעם להמשיך לגרום לו לחבב אותי.
המקום היה נראה כמו טירה ישנה מהסרטים. כמעט הכל היה עשוי עץ ולא היו מנרות - רק נרות האירו את המקום. מבלי ששמתי לב הגענו לחדר מלא מדרגות, מקום שבחיים לא אצליח להבין אילו מדרגות מובילות לאן.
התחלנו לטפס בגרם המדרגות השמאלי. ספרתי את כמות המדרגות בין כל חלון וחלון. דרכם מה שראיתי זו מדשאה ענקית עם מלא שבילים, עצים שחלקם נושאים מעליהם עלים כתומים או ירוקים, וספסלים בכל מקום. הרחק יכולתי להבחין באגם שטוח של מים, ואחריו היה יער. לא היה נראה בכלל שיש לו סוף.
YOU ARE READING
המפוצלת 1: תולדות האפלה
Fantasy*הספר הראשון בטרילוגיית ״המפוצלת״* לאס ווקר נכנסת בטעות לבית ספר של כשפים השולטים בארבעת היסודות של הטבע: מים, אדמה, אש, ואוויר. בשביל שתוכל לחזור לחייה הקודמים עליה ללמוד בכאריה, טירה השוררת באמצע יער מסתורי הגלויה אך ורק לכשפים, וללכת בעקבות גורלה...
