"זאת הפעם האחרונה שאתה מחליט משהו בכלל!" צעק אלכס על חברו רותם תוך כדי שהוא מכניס את המפתח שנתן לו אב הבית לדלת מעץ אלון בכניסה לאחוזת הענק שהם אמורים לגור בה כל עוד הם לומדים באוניברסיטת קינגסטון. רותם שהסתרח מאחור עם שלל המזוודות שהביא איתו, לא שמע את צעקותיו של אלכס עליו על כך שבחר באחוזה הענקית בקצה העיר, אחוזה שפעם שומשה כבית בושת שנוהל על ידי מיליארדר זקן שאהב לקחת בחורות מהחלק העני יותר של העיר,למה לקחת? טוב, הן היו החוב שלו כי ההורים שלהן לא יכלו לשלם לו מיסים או אפילו על מצרכים במכולת למי שלא היה כסף לזה.
אלכס ניסה לסובב את המפתח ולדחוף קצת את הדלת הכבדה כלפי פנים ללא הועיל, הדלת הייתה תקועה. "כוסאמק איתך רותם!!!! בוא תעזור לי הדלת המזדיינת הזאת לא נפתחת לי" גער אלכס בעצבים, את זה רותם כן שמע, הנער הג'ינג'י עם הנמשים עזב את מזוודותיו שנפלו על הרצפה ורץ לעזור לחברו. רותם הוא מתאבק במשקל בינוני באוניברסיטה, אלוף העולם 3 פעמים ברציפות לא היה אחד שיכל עליו. פלג גופו העליון היה מוצק ושרירי, בלתי היה אפשרי שלא לשים לב לשריר החזה הבולטים עד מאוד של רותם דרך הגופיה הלבנה שלבש, העור השזוף קלות שלו הבליט את העיניים הכחולות שלו. " זה כל כך קשה לפתוח דלת בימנו אה אחי?" גיחך רותם וברגע שנגע במפתח הדלת זזה מעצמה עם רעש חריקה עז, עיניו של אלכס נפערו מהלם, הוא יכל להשבע שהדלת הייתה נעולה ושהמפתח אפילו לא הראה רצון להסתובב. "מטומטם, היא הייתה פתוחה כל הזמן הזה!!!" צחק רותם, " לך לעזאזל יא בן זונה" קילל אלכס חרישית ונכנס עם המזוודה שלו למה שנראה כמו הטרקלין של האחוזה. רצפת הפרקט הבריקה מהשמש שנכנסה מהדלת הפתוחה, על הרצפה היו שטיחים ארוגים שיובאו מסין , ספות עור באפלו בגוון חום בהיר שתאם לריצפה, באמצע היה שולחן זכוכית ועליו אגרטל עם שושנים לבנות. הספות היו חסרות כריות נוי ורק הציורים של המיליארדר קישטו את הקירות הלבנים לצד פמוטים מוזהבים. "יחסית לאחוזה נטושה, לא חנוק פה בכלל" אמר רותם שהחזיק בידיו את ארבעת המזוודות שהביא עימו. "אם היית מקשיב לאב הבית שאול, הוא היה אומר לך שמתחזקים פה את האחוזה לבקשת המזדיין הזה הבעלים של המקום המסריח הזה. " נאנח אלכס והסתכל על הפרקט, מנסה להדחיק זכרונות רעים שהיה בטוח שנעלמו אחרי שנים של טיפולים אצל פסיכולוג. "הכל בסדר אחי?" שאל רותם כשהוא מניח את ידו על הכתף של חברו הטוב. אלכס לא הרגיש לרגע את מגע חברו עליו ונבהל מהמגע שלו כשנחתה עליו המציאות. "כ...כן סתם שקעתי למחשבות" ענה אלכס בגימגום קל. עיניו החומות של אלכס טיילו לאורך הפרקט לכיוון מדרגות העץ שתאמו את הרצפה שעמד עליה. היו שני גרמי מדרגות עם שטיח אדום באמצען המובילים לקומה השניה בה היו מאות חדרים ששימשו את עשירי העיר לצרכיהם הפרטיים. אם אתם שואלים מה קרה לכל בחורה שהגיעה לפה? חלקן.. ברחו והצליחו להגיע לערים אחרות, החלק האחר? תשארו איתי ותגלו.
רותם נאנח קלות כי ידע שאלכס לא יספר לו מה קרה באחוזה הזאת. הוא עזב את אלכס ולקח את המזוודה שלו במעלה המדרגות לכיוון אחד החדרים. אלכס לקח נשימה עמוקה ולקח את המזוודה שלו איתו. הוא ראה שרותם בחר חדר, היה קשה לאלכס לזהות באיזה חדר מדובר, כל האחוזה הייתה נקיה מכל טיפת דם או שריטה או טיפת זרע. כאילו שום דבר לא קרה שם.
אלכס נעמד מול דלת אדומה מעץ שיטה עם ידית בצבע זהב, המשקוף שלה היה לבן. "העיקר זה נשאר אותו הדבר" הוא התלוצץ עם עצמו. "אלכס...." נשמעה לחישה ליד האוזן של אלכס, הוא היה מוכן להשבע שהרגיש משב רוח ליד האוזן שלו. "רותם!!" שאג אלכס, אבל רותם לא ענה לו. "הוא בטח עסוק בלפרוק מזוודות המאנייק הזה" סינן אלכס בין שיניו ועמד להכנס לחדר שבחר. "אלכס...." נשמעה שוב קול לחישה ליד האוזן שלו. " מי זה???? רותם זה שוב אתה יא בן של זונה???" כעס אלכס והסתובב אחורה, הפעם ראו בבירור את הוריד הפועם בצווארו של אלכס, אבל לא היה אף אחד מאחוריו,"תנשום עמוק" אמר אלכס לעצמו, הוא לקח אוויר דרך האף שניפח את בית החזה והריאות ונשף החוצה דרך הפה, להרגיע את עצמו כמו שהפסיכולוג שלו המליץ לו לעשות כשהוא כועס. "אלכס...." נשמעה הלחישה ועשתה לאלכס רטט בעמוד השדרה. "כוס אמא שלך יא בן זונה!! תראה את עצמך פחדן מסריח!" קילל אלכס, היה נראה שהוא עוד שניה עוקר את הידית של המזוודה ומכניס אותה בקיר מרוב עצבים, שוב לא היה אף אחד מאחורי אלכס. אלכס הסתובב בשלישית ופתח את דלת חדרו סופסוף. לפניו עמדה מיטה עם שלד מטיטניום ועליה מזרן עבה עם מצעים ממשי שחור והרבה כריות בצבעים אפור וכחול. אותה מיטה שאלכס נהג לשכב עליה בלילות רווי האלכוהול והרואין. "אתה יכול לעמוד בזה אלכס.." הוא אמר לעצמו ונשכב על המיטה לאחר שהניח את המזוודה באמצע החדר. גופו הצנום נחת על סדיני המשי בקלות, עורו השחום היה מיוזע מהחום שהיה בחוץ, הוא נתן לשיערו השחור לנוח על מצחו והמצעים. אלכס עצם את עיניו וניסה להסדיר נשימה, לקרר את הגוף שלו. באחוזה לא היה מזגן אחד. מעולם לא היה מזגן, הכל בשביל לשמור על כמה שיותר סודיות ופרטיות, שלא ידעו שמישהו אי פעם היה בחדר. "אלכס..." נשמעה הלחישה ברביעית, עכשיו אלכס היה יותר מרוכז בלחישה עצמה וחזיונו עמדה בחורה בערך בת גילו עם שיער חום מתולתל שמגיע לה בערך עד למותן עם צבע עור חיוור עד כדי מת, שפתיה החיוורות לא זזו, רק שאריות האודם שהיה עליהן רמז שפעם היה עליהן אודם. את עיניה אלכס לא הצליח לראות." מי את???" אלכס צעק כשהוא במצב ישיבה על הקצה של המיטה כשכפות רגליו נוגעות ברצפת העץ. הדמות המסתורית כבר לא הייתה מולו. רותם שהיה בחדר הסמוך לו פתח את דלת חדרו של אלכס בבהלה גמורה "הכל בסדר????" הוא שאל בדאגה. "כ..כן" ענה לו אלכס בחצי לחישה,לא מאמין למה שראה עכשיו. זה היה אמיתי? מי זאת הייתה עכשיו? ולמה דווקא עכשיו? אחרי כל השנים האלה שנעלמו כל הסיוטים והחרדות והדיכאון שהיה שרוי בו, הוא מתחיל להזות אנשים שהוא לא בטוח שמכיר בכלל.
את רוב שנותיו באחוזה בילה אלכס עם הרבה סמים ,אלכוהול ונשיאת גופות של בנות לחלקה האחורית של האחוזה. הסמים והאלכוהול היו כדי למחוק ממנו את המראות הקשים, את החוויה בתקווה שגם את הסימנים שזה השאיר לו בנשמה.
רותם לא העיז להכנס לחדר של אלכס בידיעה שזה יתנפל עליו כי שכבר קרה לו בעבר, אלכס אולי צנום אבל הוא אחד הלוחמים המיומנים שפגש, אלכס למד שנים אומנויות לחימה שונות והגיע ל דן 10. את רותם הכיר אלכס אחרי שהצליח לברוח מהאחוזה הארורה בה הם נמצאים עכשיו. הוא היה הבית היחיד שהסכים לפתוח לו את הדלת, מבין כל תושבי הכפר שידעו שאסור להתעסק עם המיליארדר שגר באחוזה הענקית, כי כולם ידעו מה הולך שם אבל לא העיזו לומר כלום. הקעקועים על עורו של אלכס היו להזכיר לו את הצלקות ואת המכות שחלקן קיבל כשתושבי הכפר ניסו לגרש אותו מפתח ביתם כיוון שלא רצו שום קשר עם הנערים והנערות שבאו עם המליארדר במגע.
רותם לא ידע מה באמת להגיד לאלכס באותו רגע, הם הכירו שנים אבל אלכס מעולם לא באמת דיבר על מה שעבר שם, רותם תמיד היה שם להיות לו לעוגן ושלווה, בלילות שבהם אלכס היה קם עם זיעה קרה באמצע הלילה מעוד סיוט שפקד אותו. להורים של רותם לא היה הרבה לתת אבל הם נתנו לאלכס כל מה שהיה להם. רותם לא רצה לשאול את אלכס לגבי הוריו והניח שהם מכרו את ילדם בשביל חובות ושאין להם רצון לראות אותו שוב כמו הרבה הורים לכן לא שאל יותר מדי וניסה כמה שפחות לדחוק בו מלדבר. אלכס העריך את רותם על כך מאוד, על שהוא לא דוחק בו לדבר על מה שעבר עליו באחוזה.
"אחי.. אתה צריך כוס מים או משהו?" שאל רותם בחשש קל. אלכס שהיה אבוד במחשבות של עצמו לא שמע את רותם שמדבר אליו. הוא ניסה להריץ בראשו מבין כל הנערות שפינה בחייו, מי הייתה הנערה שעמדה מולו. "אלכס? אתה רוצה מים?" שאל רותם בשנית, חוט מחשבתו של אלכס נקטע, הוא הסתכל על רותם במין מבט מהורהר שלא מבין מאיפה נחתו עליו. "מצטער אחי.. מה שאלת?" ענה אלכס במבט מבויש, לא רוצה להודות שהוא חושב על הבחורה ההיא ועל מה שקרה לו. "שאלתי אם אתה רוצה מים" ענה רותם שמעט התקרב לאלכס שעדיין ישב על הקצה של המיטה שלו. "כן.. אני אשמח" אמר אלכס. "אני אלך לחפש את המטבח" אמר רותם, "תרד לטרקלין ואז מצד שמאל של הספה שהגב שלה לכיוון הדלת, אתה תראה קיר עם דלת, פתח אותה אתה תראה מטבח כפרי ממש יפה, למעלה בארון יש כוסות שתיה" אמר אלכס לא מאמין לעצמו שהוא בכלל זכר איפה הכוסות, רותם לא האמין בעצמו למה שאלכס אמר אבל הוא רק הנהן ויצא לכיוון המטבח כפי שאלכס הדריך אותו. אלכס נשכב חזרה על המיטה כשהוא מניח את ידו הימנית לכסות את עיניו.
כעבור כמה דקות רותם נכנס לחדרו של אלכס להגיש לו את הכוס מים, "זה היה בדיוק איפה שאמרת.." לחש רותם כלא מאמין. "תודה" אמר אלכס ולקח את הכוס מים עם ידו הימנית שכיסתה את פניו, לרגע אחד אלכס יכל להשבע שהוא ראה דם במקום מים בכוס שרותם הביא לו, הוא שיפשף את עיניו, לוודא שהוא לא מדמיין. "הכל טוב אחי?" שאל רותם בחשש, מפחד לדעת כן או לא."כ..כן" ענה אלכס בהיסוס קל ושתה את כל המים מהכוס. "אני אחזיר את הכוס מים" אמר רותם ונתן לאלכס טפיחה על השכם. "נתראה מחר בבוקר" אלכס ענה לו וקם מהמיטה לסגור את הדלת. "ביי!" צעק לו רותם מהגרם מדרגות.
אלכס פתח את דלת הזכוכית ליד השידה שמול המיטה שלו ונפרש מולו חדר מקלחת עם אריחים לבנים מלמעלה למטה, מקלחון חדש ונקי בצידו השמאלי של החדר במקום האמבטיה שהייתה שם, בצידו הימני היה כיור מקרמיקה אפורה, במקום השיש השחור שהיה שם. "שיפצו פה" אמר לעצמו אלכס ופתח את זרם המים במקלחון כדי שיגיעו מים חמים בזמן שהוא מתפשט.
לאחר שכל הבגדים שלו נזרקו לסל כביסה שמתחת לכיור, הוא ראה את אותה בחורה עומדת המקלחות כשהמים החמים עוברים דרכה. "מי.. את?" שאל אלכס בלחש והבחורה נעלמה כלא הייתה. " אני בטח מדמיין" אמר אלכס לעצמו ונכנס להתקלח.
אחרי שסיים לנקות את עצמו, הוא שם את הבוקר השחור שלו הלך לישון.
