אלכס עמד בחצר האחורית במשך כמה שעות טובות עד שרותם מצא אותו, זה היה הזמן לספר לו, לפחות חלק ממה שהוא חווה באחוזה הזאת. אלכס מהר ניגב את הדמעות כדי שרותם לא ישים לב שהוא בכה אבל העיניים האדומות והנפוחות שלו הסגירו אותו. "אלכס!! דיבר.." רותם בא להגיד אבל קטע את עצמו כשקלט שאלכס בכה, רותם אף פעם לא ראה אותו בוכה, אלכס ידע לשמור או להסתיר את הכאב בפנים. "הכל בסדר?" שאל אותו רותם, אלכס לא התסכל על רותם ורק בהה בורד הלבן שצמח מעל הקבר של לוסי. אלכס לקח נשימה עמוקה "מה באת להגיד?" הוא שאל מנסה להסיח את דעתו של רותם אבל רותם היה נחוש בדעתו לדעת למה אלכס בכה. "עזוב עכשיו מה באתי להגיד. אתה בסדר?" הוא שאל, "הלוואי והייתי בסדר.." אמר אלכס באנחה וסיפר לרותם על לוסי ומי היא הייתה בשבילו. רותם לא ידע איך לאכול את מה שאלכס סיפר לו בכלל, לסתו נשמטה כלפי מטה ועינייו התרחבו. "תודה שהקשבת לי" אמר אלכס בחיוך ובידיעה שזה כל מה שהיה צריך שלא ישפטו אותו על עברו, "תמיד. אהה לפני שאני אשכח, אמא שלי אמרה שהיא תעזור לנו לתקשר עם לוסי היום בלילה" אמר רותם כשהוא מניח את ידו על כתפו של אלכס. "תחלוק איתי רגע אחרון?" שאל אלכס בביישנות, "בטח" ענה רותם והם עמדו שם, לא שמים לב שלוסי מאחוריהם עומדת מביטה בהם בעיניים קרות וכבויות, "אל תשכח אותי.." היא לחשה, אלכס הרגיש צמרמורת בעמוד השדרה, הוא הסתכל אחורה ולא ראה אף אחד, הוא נאנח כי הבין שלוסי הסתכלה עליהם.
ויקי הכינה לוח לסיאנס כמו שאמא של רותם אמרה להם להכין. אותיות האלף בת היו מסודרות בחצי קשת מימין לשמאל, בתחתית הלוח היה רשום כן או לא. רותם ואלכס הגיעו לחדרו של אלכס תוך כמה דקות וראו את ויקי ממקמת את הנרות ברחבי החדר בשביל הנוכחות של הרוח במקום. בפינה הימנית הקיצונית היה סימן שאלה וסימן קריאה בצד השמאלי קיצוני של הלוח.
שלושתם התיישבו על המיטה של אלכס שהם שמים את הלוח באמצע. אלכס חשב עם הגב לכיוון ראש המיטה, רותם ישב בצידה הימני וויקי בשמאלי. רותם הניח את הטלפון שלו בראש הלוח כשאמא שלו על הקו. שלושתם הקיפו את הלוח כשהם שמים שתי אצבעות של יד ימין על הכוס. "רוח אנחנו קוראים לך להתגלות בפנינו. הו רוח כבירה. את איתנו כאן?" קראה אימו של רותם דרך הטלפון. נכון שסיאנס הוא בשביל לתקשר עם הרוחות שלא איתנו כאן אבל במקרה של לוסי, היא הייתה רוח נודדת היא עברה דרך הקבר שלה לעולם הבא ובחזרה לעולם שלנו כמו שער. הכוס החלה לזוז לכיוון המילה כן. אף אחד מהנוכחים לא רצה לציץ מילה ונתנו לכוס לזוז. כשהכוס הגיע למילה כן, אחד הנרות כבה. "אמא.. הכוס על המילה כן.. ואחד הנרות כבה לנו" אמר רותם בחשש. "מעולה, כשהם יכבו לגמרי לצערי תהיו בראשות עצמכם. כרגע? אנחנו כאן בשביל לגלות למה היא רודפת את אלכס". אמרה אימו "הו רוח כבירה, גלי לנו את מיקומך" אמרה אימו של רותם אבל הכוס לא זזה. "רוח כבירה? גלי לנו את מיקומך" אמרה אימו של רותם בשנית. "אלכס....." לחשה לוסי. "היא בעולם שלנו ילדים.. כדי שתורידו את הידים שלכם מהכוס" אמרה האמא המילים אחרונות. "אמא???" קרא רותם אבל השיחה נותקה והנרות כבו. הנערים מיהרו להוריד את ידיהם מהכוס "לוסי???? את פה?" שאל אלכס. "אל תשכח אותי..." אמרה לוסי ונעמדה מול אלכס שעוד ישב ליד הלוח. "מעולם לא שכחתי אותך.." הוא אמר "שקרן!!!!!" צרחה לוסי והעיפה את אלכס לקיר, ראש המיטה נסדק מעוצמת המכה. זאת הייתה הפעם הראשונה שלוסי התנהגה באופן אלים או אמרה משהו אחר מלבד לקרוא בשמו של אלכס או לבקש שלא ישכח אותה. "את..יודעת שאני מעולם לא שיקרתי" אמר אלכס בקול חלוש, המכה פגעה בעמוד השדרה שלו וזה גרם לו להשתנק הרבה. "אתה עזבת אותי!!!!! אתה שקרן!!!" צעקה לוסי והתקרבה יותר לכיוון אלכס תוך כדי שהיא מטיחה אותו בקיר פעם נוספת. דם ירד מפיו של אלכס, לוסי הניחה את ידיה על פניו של אלכס ורכנה לנשק אותו. ברגע הזה של המפגש שפתיים,בדיוק כשאלכס הכין את עצמו לנשיקה, רוכן את פניו לכיוונה היא נעלמה. הנרות חזרו ואמר של רותם שוב הייתה על הקו. "ילדים הכל בסדר????" שאלה אמא של רותם דרך הטלפון, "אלכס קצת חטף מכות בגב כי לוסי הטיחה" הסביר רותם, אלכס הושיט את ידו לכיוון המגירה ולחץ על לחצן שהיה שם. רותם המשיך לדבר עם אימו ולשאול לשלומה, להסיח את דעתו מהרוח שכמעט הרגה את חברו הטוב. צמד רופאים הגיע במהרה לחדרו והחל לטפל באלכס. "מאיפה הרופאים הגיעו?" שאל רותם בפליאה לאחר שסיים את השיחה עם אימו. "י..יש להם חדר משלהם שהם גרים בו באחוזה.." השתנק אלכס תוך כדי הטיפול. "תקח את הכדורים האלה, הם להקלה בכאבים. תן לגוף שלך לנוח" אמר אחד הרופאים והם מיהרו לחזור לחדר שלהם. אלכס לקח את הכדורים נגד כאבים והלך לישון. רותם וויקי גם הלכו לישון בחדרם לא לפני שויקי עברה בין הנרות וכיבתה את כולם. הם היו צריכים מנוחה אחרי הסיאנס הזה.
בלילה אלכס ראה את לוסי עומדת עם ידים באמצע שום מקום, קוראת לאלכס לבוא אליה אבל ככל שהוא התקרב היא התרחקה. "אני מצטער" מלמל אלכס תוך כדי חלום. לוסי הייתה מעליו בוחנת את התנועות והחלומות שלו, בוחנת את היופי שלו. אלכס היה המקור שלה לשלווה.. והעוגן שלה בעולם החיים.
" כינסתי את כולכן כאן בשביל להכריז על כך שמהיום יש לכן יום אחד בשנה שבו מגיע לכן לבחור כל גבר במאחוזה הזאת לסיפוקכן האישי" קרא המאסטר, הבנות צהלו ושמחו על ההכרזה. לוסי לא נחכה בהכרזה כי ידעה כבר שהמאסטר הולך להכריז על הרעיון שלה כמשהו מבצעי. היא התקרבה בשקט לחדר של אלכס ונקשה על דלתו
בעדינות. "יבוא" אמר אלכס. לוסי נכנסה בזהירות לחדרו כשהיא לבושה בשמלה הלבנה שלה מבוישת כולה היא עמדה מולו. "קרה משהו שילגי?" שאל אלכס כשהוא חופן את פניה ומכריח אותה להביט לתוך עיניו. " המאסטר אמר שמהיום יש לנו יום בשנה שמותר לנו לבחור גבר אחד באחוזה שיספק אותי אישית.. ואני רוצה שהגבר הזה יהיה אתה" אמרה לוסי מחויכת מאוזן לאוזן. המשפט שאמרה גרם לאלכס לחייך בעצמו כי הוא כל כך רצה להעניק ללוסי את מה שנלקח ממנו בלית ברירה ובברוטליות. אלכס בא להצמיד את שפתיו לשלה אבל היא הרחיקה אותו ממנה ואמרה לו " שמור את שפתייך ליום שלי" היא אמרה ויצאה מחדרו.
