הדלת שהובילה לחצר האחורית הייתה החלק האחורי של הטרקלין הענק ששהו בו רותם ואלכס את רוב זמנם. ליד הסלון בער האח שחימם את הטרקלין אבל בחודשי הקיץ הוא לא בוער אלא פותחים את הדלתות והחלונות באחוזה ונוצרת מחזוריות של אוויר כיוון שבעל האחוזה בנה אותה ככה שתמיד תהיה זרימה של אוויר ולא יצטרכו מזגנים, כדי שהמשטרה לא תגיע לשטח האחוזה כל פעם שנעלמת בחורה משטחי האחוזה. "אלכס.." נשמעה לחישה ברחבי הטרקלין, אלכס הרים את אפו מעל למחשב הנייד בו השתמש בשביל עבודת הגשה שהיה צריך לעשות, שוב לא היה שם אף אחד. רותם לא נראה בשום מקום. "רותם? זה אתה?" שאל אלכס בקול רם שהדהד ברחבי האחוזה. אלכס לקח כמה שניות להד להתפשט בחלל, משהו בו קיווה שזה באמת היה רותם שקרא לו אבל כלום. לא הייתה תשובה. "אלכס...." הלחישה התקרבה לכיוונו ושוב אלכס הרים את אפו מעל למחשב הנייד שלו ושוב כלום. "אני בטח הוזה" אמר אלכס לעצמו והמשיך לעסוק בעבודתו. "אלכס....." הפעם הלחישה הייתה ממש ליד אוזנו של אלכס שגרמה לו תראי בעמוד השדרה. "מי זה????" שאל אלכס בקול, דממת אלחוט שררה באחוזה. אלכס החליט להתקשר לרותם לברר איפה הוא. הטלפון חייג וחייג לבסוף רותם ענה. "אה אחי, איפה אתה?" שאל אלכס בתקווה שהוא עדיין באחוזה איתו.
"אצל ויקי אחי, אבא שלה שוב הרביץ לה.. אני לא יכולה לעזוב אותה ככה" אמר רותם עצב נשמע בקולו כשהזכיר את שמה של ויקי. ויקי היא קולגה שלהם ללימודים האקדמיים, היא הייתה עם אלכס באחוזה בתור אחת המשרתות. אלכס יכל לדמיין את שערה הברונטי של ויקי נשפך על גופה הכחוש והמוכה. "אחי אתה שם?" שאל רותם מבעד לטלפון." כן, מצטער.. מחשבות." ענה אלכס בכנות. "על מה חשבת?" שאל רותם בהיסוס קל. "חשבתי שאולי תביא את ויקי לגור איתנו במקום שתסע אליה כל פעם עם הטויוטה שלך" אמר אלכס מופתע מההצעה של עצמו. ויקי ששמעה את ההצעה מהצד השני של הטלפון לא הפסיקה להתרגש והתחילה לארוז, "אני אקח את ההתרגשות הזאת כ-כן" צחק אלכס כששמע ברקע את ויקי אורזת את בגדיה למזוודה. "מסתבר שכן, תודה אחי." אמר רותם וניתק את השיחה. אלכס לקח לעצמו כמה רגעים להבין מה עשה עכשיו. "ויקי, לא תגיד כלום לרותם" חשב לעצמו אלכס בקול רם מוסח דעת מהלחישות ממקודם. לפתע הופיעה הבחורה מול אלכס, שערה הסתיר את פניה, עורה היה חבול ומלא שטפי דם. אלכס המופתע נרתע לאחר וכמעט הפיל את המחשב הנייד שלו, צלילים בקעו המחשב כי אחת המצגות פעלה והדמות המסתורית נעלמה כלא הייתה. "מה..מה זה היה עכשיו?" שאל אלכס את עצמו, אלכס עיסה את רקותיו מנסה לשכנע את עצמו שהוא לא משתגע. ביטנו של אלכס החלה לקרקר, אלכס שם לב שהשעה עוד מעט 13:00 בצהריים והוא לא הכניס כלום לפה. "טוב אני אכין צהריים. עד שהם יגיעו האוכל יהיה מוכן" אמר לעצמו אלכס בכוונה לשכוח את מה שקרה הרגע. אלכס הלך למטבח להוציא את הפסטה, שמנת לבישול, פטריות חיות, אגוז מוסקט, קצת פלפל שחור גרוס ועוד כמה מרכיבים שאמא שלו הייתה שמה בפסטה.
אלכס שם את הפסטה בסיר גבוה אחרי שהמים רתחו ונתן לה להתבשל חתוך כדי הכין את הרוטב, לאחר שסיים עם הכנת האוכל נשמע צליל של מפתח בדלת, זה היה רותם שהגיע עם ויקי. " הגעתם בדיוק בזמן!" אמר אלכס בשמחה. ושם מנת פסטה עם שמנת ופטריות בכל צלחת. ויקי עמדה בכניסה לאחוזה פעורת עיניים מהאוכל הטעים שעמד מולה, היא שכחה כמה היא אוהבת פסטה, "יש לך ריר על השפה" צחק רותם והצמיד לשפתיה האדומות נשיקה מתוקה, ויקי נמסה לתוך נשיכה וכרכה את ידיה סביב צווארו של רותם והעמיקה את הנשיקה. "האמ" כחכך אלכס בגרונו, להסב את תשומת הלב של שני האוהבים לאוכל שעל השייש. אלכס תהה לעצמו כמה זמן עבר מאז ששפתיו נגעו במישהי שלא נדבר על מגע. רותם וויקי התייצבו מול אלכס שעדיין היה שקוע בהרהורים שלו. "כדור הארץ לאלכס" צחק רותם ונופף בידו מול אלכס. "אה? מה?" אמר אלכס וניער את ראשו קלות. "היית בארץ החלומות אני רואה אה?" גיכח רותם, "כן.. מתנצל" אמר אלכס וטחב את המזלג שלו לצלחת הפסטה שהייתה לו ואכל. אחרי שסיימו לאכול. רותם הכניס את הכלים למדיח כלים החדש שהיה להם באחוזה, משהו שאלכס לא זכר שהיה מההתחלה, כי תמיד היה מישהו שישטוף כלים. ויקי נרדמה על הספה ליד האח שערה הברונטי זלג על כתפה והסתיר עוד שטפי דם שהופיעו. "בחורה מסכנה" אמר אלכס לעצמו. רותם הבחין בויקי הישנה ואמר "אני אקח אותה לחדר שלי בסדר אחי?". אלכס רק הנהן בראשו, נזכר במה שפעם הלך בחדר.
"איפה הארנבת שלי!!!" צעק איש שמן שישב על הספה ליד האח הבוערת, פירורי אוכל היו מסביבו של האיש ויקי עמדה מאחורי האיש מסתכלת בדאגה מסביבה לחפש את הבחורה שהייתה אמורה לבלות איתו את הלילה כפי שסוכם. "בובה! תקראי לארנבת שלי או שאת תחליפי אותה מצידי!" כעס האיש על ויקי שנרתעה לאחור. לא שילמו לה לבדר אנשים נאלחים כמוהו ובטח שלא לעשות עבודה שלא נועדה עבורה. היא מיד רצה לחפש את המאסטר שלה, המליארדר שאחראי על האחוזה ועל כולן, לשאול אותו מה עושים ואיפה הבחורה של השמן העשיר. ויקי עלתה בגרם המדרגות לכיוון סוף המסדרון שם ראתה ראש מוטל על הרצפה. היא פתחה את הדלת בזהירות וראתה את הבחורה חסרת רוח חיים ועם קצף בפה. עיניה היו אפורות וגופה היה מיוזע ולבן. "מנת יתר" לחשה ויקי לעצמה. "הכל בסדר עלמתי?" שאל קול עמוק ועבה מאחורי ויקי. היא נרתעה קצת והסתובבה לראות מי זה. זה היה בעל האחוזה, כולם קראו לו מאסטר, "מ...מאסטר..." גמגמה ויקי מנסה להתנער המראה מזעזע של הבחורה על הרצפה." רוז שלנו.. הלכה אני רואה" אמר המאסטר להעביר את ידו המקומטת בשערו המאפיר, המאסטר היה אדם רזה וגבוה, בעל קוי מתאר מאוד ברורים בפנים, עצמות לחיים בולטות, לסת מסותת ועיניים כחולות שאפשר ללכת לאיבוד בתוכן. "לצערי, תצטרכי להחליף אותה הלילה יקירתי. רק הלילה אני מבטיח." אמר המאסטר וטפח על שכמה, ויקי קיבלה חלחלה נוראית אבל היה עליה לבצע את המשימה שהמאסטר ביקש ממנה לעשות ולא היא תמצא את עצמה יחד עם רוז.
שעון הקוקיה שהיה תלוי ליד הסלון קטע את במחשבותיו של אלכס, הוא כיבה את המחשב. אלכס ראה את כל מה שהתרחש מהצד שלא יבחינו בו. הוא הצטער בשביל ויקי שנאלצה לבלות את הלילה בחיק העשיר השמן שבקושי איבר מתפקד היה לו. ויקי חיטאה את עצמה כל כך הרבה פעמים אחר כך שאלכס פחד שהיא עוד תבלע אקונומיקה ותתאבד בעצמה. אלכס הרים את המחשב הנייד שלו ועלה למעלה לחדר שלו. "אלכס...." נשמעה הלחישה ליד אוזנו של אלכס. "ויקי???" שאל אלכס בלחש, לא בטוח אם זאת אכן היא אבל אף אחד לא ענה לו.
שקט הסתרר באחוזה כשהגיע אלכס לחדרו הוא הניח את המחשב על השידה מול המראה כשהוא נחרד לגלות שעל הקיר הייתה כתובת בדם: אל תשכח אותי..
