אַהֲבָה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר

פרק 5

"אני לא מאמינה" בר אמרה לי בכעס
"למה לעזאזל לא סיפרת לי מה שקרה לך לפני יומיים?" היא צעקה
בר גילתה על המקרה של הכמעט אונס שלפני יומיים , מתברר שהיא מכירה את האביאל הזה ואיכשהו הנושא שלי עלה והוא סיפר לה , לא רציתי שהיא תדע האמת על זה , הרגשתי כל כך מושפלת שזה כמעט קרה לי , ולא רציתי שהיא תחשוב שאני עוד יותר מסכנה ממה שאני כבר עכשיו
"העדפתי לא לספר לך" אמרתי לה בעצב "אני מרגישה שכל הדברים הגרועים קורים לי , אז החלטתי להתעלם מזה , אני לא רוצה להראות בפנייך ובפני אף אחד בתור מסכנה " אמרתי לה מרימה מעט את קולי
"אל תכעסי עליי , אני לא אשמה " בר מיררה בכעס כלפיי ויצאה מהחדר , היא צודקת זה לא אשמתה בכלום , אני פשוט מרגישה שהכל עולה על גדותיו אצלי ואני לא מוצאת את עצמי , כל האירועים האחרונים רק מראים לי את זה , דמעה ירדה מעיני ומחיתי אותה במהירות , אני לא רוצה להרגיש ככה אבל למה אני מרגישה ככה ? למה הכל צף לי ? למה אני מרגישה שוב פעם בודדה?
'אולי כי את בודדה' קול נשמע בראשי ,
"אני לא" עניתי לקול , יופי עכשיו אני מדברת עם עצמי , חשבתי לעצמי וגילגלתי עיניים.
נאנחתי ויצאתי מהחדר באיטיות לא ממהרת לשום מקום , בר לא נראית לעין , ניגשתי לחדרה לבדוק היא גם שם לא הייתה , אני מבינה אותה היא כועסת , הייתי צריכה לספר לה , היא החברה הכי טובה שלי ואני לא אמורה להסתיר ממנה כלום , אני אספר לה גם על אליאב כשהיא תחזור היא צריכה לדעת ולעזור לי מה לעשות איתו מה הוא רוצה מחיי ,
אני זוכרת את התקופה שרק החלטנו לעבור לגור ביחד , בדיוק סיימנו צבא ועברתי את התקופה הרעה בחיי , היא ראתה בזה הזדמנות להתקדם ולגדולל , לעזוב את בית ההורים הישן ולהיות עצמאית , בהתחלה חששתי שנריב המון אבל זה לא קרה , אנחנו דומות מדי בשביל לריב על דברים ואהבתי את זה מאוד .
אני מתיישבת על כיסא הבר שנמצא ליד האי במטבח הקטן שלנו , מביטה בדירה , הרבה זמן לא ניקיתי אותה כמו שצריך , החלטתי לקום על רגליי ולהתחיל לצחצח את המקום וכשאסיים אכין משהו לפיוס עם בר , הרבה זמן שלא רבנו על משהו רציני ולא רציתי שזה יימשך .
"יואו אני גמורה" אמרתי לעצמי כשסיימתי לאחר שעתיים שלמות של ניקיון יסודי של הדירה הקטנה שלנו והכנה של עוגת שוקולד , האהובה עליי ועל בר .
אני מתיישבת בספה ושמה לעצמי 'האנטומיה של גריי' ושומעת את הדלת נפתחת , זו בר , היא נכנסת ומתיישבת לידי , אף אחת לא פוצה פה
"אני מצטערת" אמרתי לה לאחר כמה דקות של שקט
"את צודקת הייתי צריכה לספר לך אבל פחדתי , פחדתי להרגיש יותר מסכנה ממה שאני עכשיו , עוד משהו רע שקורה לילדה המסכנה מבית משפחת שלום " אמרתי לה ודמעות צצו בעיניי , היא הרימה את מבטה אליי וישר שלחה את ידייה למחות את דמעותיי
"את לא מסכנה , שכחת מי אני שי?" היא אמרה לי בכעס מזויף
"את לא מסכנה בעיניי , את החברה הכי טובה שלי , כן לא קרו לך דברים טובים כבר תקופה אבל היי בשביל מה אני פה אם לא בשבילך?" היא שאלה וחיבקה אותי
"תודה בו , אני אוהבת אותך" אמרתי את הכינוי שהמצאתי לה כשהיינו קטנות והחזרתי לה חיבוק
"יש לי משהו לספר לך" אמרתי לאחר כמה דקות של שקט כשאנחנו יושבות ביחד צופות באנטומיה של גריי
"מה יש?" היא אמרה לי מביטה בי בשאלה
"אתמול במועדון , את נעלמת לי וחזרתי לבד , בהתחלה לא הצלחתי למצוא מונית אז אמרתי שאתחיל ללכת ברגל ובדרך אעצור מונית כשאראה , אבל באמצע הדרך עצרה לידי מכונית ובתוכה ישב גבר ..." התחלתי לספר לה את כל מה שקרה אתמול עם אליאב , מתברר שהגברת מצאה לעצמה מישהו אתמול והלכה לישון אצלו שם היא פגשה את אביאל שסיפר לה , מתברר שהוא השותף שלו .
"ואת יוצאת איתו?" היא שאלה אותי בחשש
"לא , למה נראה לו שהוא יקבע לי ?" אמרתי לה מגחכת , אני לא רוצה לצאת עם מישהו שיגיד לי מה מו מי , אני אעשה מה שבאלי בדרך שלי .
"כבר חמש וחצי , אם את רוצה להתארגן ולצאת איתו לראות מי הוא , יש לך שעה וחצי" היא אומרת לי "מה אכפת לך ללכת לנסות? הרבה זמן שלא היה לך משהו רציני ולפי איך שזה נשמע הוא גבר רצח " היא אומרת לי
היא צודקת , מאז האסון לא היה לי מישהו , כאילו בערך חודשיים לפני , אל תחשבו שאני כזו , אני לא נותנת בכלל, אני עדיין שומרת על קרום הבתולים של סגור , אבל כן הייתי יוצאת עם גברים בתקופת הצבא ומאז האסון לא נתתי לאף אחד להתקרב אליי חוץ מבר והמשפחה שלה , לא רציתי בזה , אולי אין לי מה להפסיד, אני אצא איתו
"צודקת " אמרתי לה "אני אכנס להתקלח , תדאגי לי לבגדים?" אמרתי לה בחיוך
"עליי" היא אומרת לי וניגשת ישר לחדרי
לאחר מקלחת זריזה אני ניגשת לחדרי , בר יושבת על מיטתי עם כמה אופציות לידה , רובן היו שמלות צמודות לגוף , חוץ מאופציה אחת היא שמה לי חולצת בטן מהממת לבנה עם חצאית שחורה גבוהה ומגפונים לבנים , אהבתי את האופציה הזו והחלטתי שאותה אשים
לאחר הארגונים הגיע השעה שבע והייתי מוכנה , נשמע צלצול של הודעה בחדר , ניגשתי לפלאפון שלי
'אני בחוץ' קיבלתי את ההודעה ממספר לא מזוהה, מאיפה יש לו את המספר שלי ?
"אני יוצאת " אמרתי לבר כשיצאתי מחדרי וניגשתי לסלון , לא שמתי לב אבל בכל הזמן הזה שהתארגנתי הבחור של אתמול שהיא הייתה אתמול הגיע אלינו , למה היא לא אמרה לי ? פדיחות .
"היי שי תכירי זה דניאל" היא אומרת לי "דניאל זו שי" היא אומרת לו , אני ניגשתי ולוחצת לו את היד
"תשמרי על עצמך" בר אומרת לי ומחבקת אותי
"אל תעשי שטויות " אני לוחשת לה באוזן במהלך החיבוק והיא מצחקקת
אני יוצאת מהדירה ויורדת אל הלובי של הבניין , הבניין שלנו היה בניין יחסית ישן בשכונת עבריינים אבל היה די ברמה לעומת שאר השכונה .
אני יוצאת מפאתי הבניין ורואה רכב שחור עומד בחוץ , אותו רכב שהוא אסף אותי אתמול
נכנסתי לרכב , הוא ישב שם לבוש בחליפה שחורה צמודה שהבליטה לו את השרירים ואת גופו הענק , אני מביטה בפניו ורואה את העיניים הירוקות ששעשוע מופיע בהם ועם זאת כל כך מהפנטות , אני ממשיכה וחוקרת את עצמות לחיו ואת הורידים שעל צווארו , הוא היה כל כך מושלם.
"את יפייפיה" הוא אומר לי ונושק ללחי שלי , אני מסמיקה במהירות ומורידה מבט
הוא מניח את ידו על ירכי ומתחיל בנסיעה
"לאן אנחנו נוסעים?" אני שואלת ומרימה את מבטי שוב אליו
"הפתעה" הוא אומר לי לא מוריד את מבטו מהכביש .

בבקשה תגיבו ותסמנו כוכב