אַהֲבָה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר

פרק 7

פרק 7 :
אתמול הדייט עם אליאב היה משהו שלא ציפיתי , גיליתי שהוא ראש העולם התחתון
ראש העולם התחתון אלוהים אדירים רוצה אותי , נראה לי
הוא הבהיר את זה טוב מאוד אתמול עם המבטים והמגע שלו כלפיי , תמיד חשבתי שבסיפורים ובסרטים הבן האדם הרע כביכול לא רוצה אהבה בחיים שלו וממה ששמעתי עליו הוא בן אדם רע אבל אתמול זה לא הרגיש ככה , הוא היה הפוך לגמרי ממה ששמעתי וזה הפתיע אותי , הפתיע אפילו לטובה מי היה מאמין?
ביקשתי ממנו אתמול כאשר הוא הוריד אותי בחזרה בביתי שייתן לי קצת זמן לחשוב על הכל , בכל זאת זה בא עליי בבום ואני רוצה לראות מה אני רוצה מעצמי בכלל .
כמו בכל בוקר קמתי מהמיטה אחרי לילה מלא נדודי שינה , המחשבות לא שיחררו אותי אפילו בחלום זה הופיע לי,
מה ביקשתי לילה שקט ?
התארגנתי זריז לעבודה גם ככה קמתי מאוחר היום בשביל יום רגיל לעבודה בגלל שחזרתי מאוחר אתמול ,
כשיצאתי מהחדר בר כבר הייתה מוכנה יושבת בסלון שותה לה נס מול הטלוויזיה , אני צריכה לספר לה על אתמול חשבתי לעצמי
"בוקר טוב חיים שלי" בר אמרה לי ברגע שקלטה שיצאתי מהחדר
"בוקר " אמרתי לה במבט מיואש
"איך היה אתמול? הוא שיחרר אותך אחרי השיחה שהתקשרת?" היא שאלה , מה היא לא ראתה שחזרתי מאוחר אתמול ? מוזרה .
"לא בו , הוא לא שיחרר אותי , הוא סוג של איים שאני אשאר עד סוף הדייט איתו" אמרתי בסימן שאלה
"ואיך היה ?" היא שאלה בהתלהבות , מרימה גבות
"את לא אמיתית , אתמול יצאתי עם ראש העולם התחתון לדייט ואת מתלהבת?!" שאלתי אותה בעצבים
"לא מתלהבת ממנו , מתלהבת שסוף סוף את חוזרת לעצמך לאט לאט " היא אומרת לי בחיוך , קמה מהספה וניגשה למטבח לשים את הכוס בכיור
כל הדרך לעבודה חשבתי על זה , אני לא רוצה להתעסק עם בן אדם מסוכן , הוא לא בשבילי , הוא מסוכן מדי
ממה שאני שמעתי הוא בכלל רוצח ולא יודעים כמה אנשים הוא רצח כבר מאז הוא נער , אני לא רוצה להתעסק עם בן אדם כזה , אבל אחרי אתמול זה לא נראה שהוא הולך לשחרר אותי בכלל , הוא כל כך נעול כאילו אני אישתו .

העבודה עוברת לאט לאט וכבר מגיע אמצע היום , בדיוק הזמן להפסקה שלי , אני יוצאת להפסקה ויושבת לאכול , לא אכלתי כלום מאתמול , אני כל כך רעבה , אני מתיישבת בוחרת לאכול את הסלט של המסעדה , הארוחה האהובה עליי במקום הזה איתי יושבת בר שלקחה לעצמה את הטוסט של המקום , שתינו אוכלות בשקט ומתעסקות בפלאפון כשלאוזנינו נשמע הרעש הרגיל של המסעדה , מסעדה שעובדת .
שלפתע הרעש נעצר , אני מרימה את ראשי מהפלאפון ואני רואה את אליאב?
מה הוא עושה פה?
אני רואה אותו נכנס עם החיילים שלו ומתיישב באחד מהשולחנות הקרובים , חצי מהסועדים שישבו במסעדה ביקשו חשבון וחלקם ביקש לעבור לשולחן רחוק יותר ואף היו את אלו שבאו להכנס ופשוט נמנעו כאשר ראו אותו פה , אני מביטה הצידה לכיוון המשרד ואני רואה את דוד בדיוק יוצא משם עם מבט לא מבין של מה קורה פה , הוא עושה סריקה עם מבטו על המסעדה עד שמבטו ננעל על אליאב , פניו הפכו לחיוורות באותו רגע , הוא מתחיל להתקדם אל השולחן בו יושב אליו
"שלום וברכה מר אסולין , מה זכינו שרואים את פניך במסעדה שלי?" דוד שואל אותו בקול לא נינוח במיוחד ואם מכירים אותו מספיק אפשר לומר מפוחד , אליאב מרים את מבטו מהתפריט אל דוד , העיניים שלו היו כל כך שונות מאתמול , אתמול ראיתי בהם בן אדם , הוא לא הפסיק לחייך ולהחמיא ולצחוק ועכשיו ? עכשיו הוא נראה שאם מישהו יתעסק איתו הוא יהיה מסכן , למה ?
"אני רוצה את הארוחת בוקר הזוגית שלכם ושהמארחת שלך תשב פה " אליאב אומר לדוד ומצביע על הכיסא שמולו , דוד מהנהן באותו הרגע במהירות וזז לכיוון השולחן שבו ישבתי , למה נראה לו שאני אשב איתו בזמן העבודה או בזמן ההפסקה שלי?!
"שי , תיגשי לשולחן של מר אסולין ותשבי לאכול איתו " דוד אומר לי בלחש ברגע שהוא מגיע אל השולחן שלי
"אני לא רוצה , אני בעבודה " אני אומרת לו בקול תקיף , אני ממש לא מתכוונת עכשיו לשבת איתו , ביקשתי ממנו שייתן לי זמן
"אז אני אומר לך בתור הבוס שלך שהעבודה שלך כרגע היא ללכת לשבת איתו אם את רוצה להמשיך לעבוד פה אחרי שהוא יילך " דוד אומר לי בעצבים וכל העצבים שלי עולים , הוא מאיים לפטר אותי אם אני לא אשב עם אליאב ? באיזה קטע ?
במשך כל השיחה שלי עם דוד אני רואה את העיניים של אליאב עליי , הוא לא הוריד אפילו לשנייה ממני גם כשאחד מחייליו פנה אליו להודיע לו משהו הוא לא הוריד
"אתה לא אמיתי " אני אומרת לדוד , לוקחת את הסלט שלי בייאוש ועוברת לשבת מול אליאב , כשאני מתיישבת אני מביטה בעינייו הקרות בעצבים , אם היינו לבד הייתי יוצאת עליו עכשיו אבל אני לא אעשה את זה במקום עבודה שלי ומורידה ישר את המבט מתעסקת באוכל שלי
"מה שלומך נסיכה?" אליאב שואל אותי , אני לא טורחת אפילו לענות , העצבים שלי עברו את הרף שאני מסוגלת לענות בנעימות מבלי שישימו לב שאני עצבנית , אם אני אפתח את הפה אני אצא עליו וממש חבל כרגע , אני מרימה את המבט שלי בחזרה אליו עינייו מגלגלת את עיניים וחוזרת ללעוס את הסלט , היה לי כל כך טעים לפני שהוא בא , הרס לי את ההפסקה .
"למה באת לכאן אליאב?" אני שואלת אותו לאחר מספר דקות של שקט
"מה שלומך שי?" הוא חוזר שנית על השאלה ששאל לפני מספר דקות
"תענה לי עכשיו" אני מסננת בעצבים
הוא חוזר שוב פעם על השאלה שלו עם חיוך מתחכם , אני מגלגלת את עיניי בפעם המי יודע כמה כבר היום ועונה לו עם חיוך מזויף "דבש , למה באת לכאן?" אני עונה ושואלת שוב פעם בחוסר סבלנות
"באתי לראות אותך , לא מצליח להוציא אותך מהראש אחרי אתמול" הוא אומר לי עם חיוך ואני מגחכת ללא הומור
"באמא שלך?" אני שואלת אותו בכעס , המבט שלו לפתע השתנה , הוא תפס את ידי בעצבים
"אל תדברי אף פעם על אמא שלי" הוא סינן בכעס , היד שלו תפסה את ידי כל כך חזק , זה כאב כל כך
"שחרר את היד" אמרתי לו בכאב , הוא לא נורמלי , אולי כל השמועות ששמעתי עליו באמת נכונות
"תשחרר" אני מרימה מעט את קולי , מה שגורם לכמה מהעובדים והסועדים להפנות את מבטם אלינו לשולחן , בר מסתכלת עלי במבט שואל , אם אני צריכה עזרה , אני מסמנת לה שלא עם הראש
אליאב משחרר לי את היד וישר אני מושכת אותה לחיקי על מנת להקל על הכאב , מה יש לו מה אמרתי כולה ?
אני מתרוממת מהכיסא ובאה ללכת , אליאב עוצר אותי ומושיב אותי בחזרה בכיסא
"מה ? לא הספיק לך להכאיב לי ביד?" אני שואלת אותו בכעס "תן לי ללכת , אני בעבודה עכשיו" אני אומרת לו וקמה שוב פעם , ניגשת לעמדה שלי , לאחר שעברתי במטבח לשים את הצלחת שלי בשטיפת כלים
אליאב בינתיים קיבל את האוכל שלו ומתחיל לאכול ושוב המבט שלו לא יורד ממני לשנייה , המבט שלו היה נראה כל כך ריק , לא הצלחתי לקרוא אותו , מה הוא רוצה ממני ?

זו פעם שלישית שאני מנסה להעלות
בבקשה אם אתן קוראות תגיבו או תסמנו כוכב שאדע אם זה באמת עלה לי