קורותיה (האמיתיים) של הרמ-און-ניני

פרק 1

המבחן הלך בסדר...
לפחות לי.
אליוט * אכל * את המבחן!
אמרתי שהוא מתבלבל מלחץ...
אז אחרי המבחן, שכולם יצאו מהכיתה ורק אני נשארתי, קרה מה שקיוויתי שלא יקרה.
המורה תקפה אותי...
גורגונה,
איזה מפלצת מעצבנת.
אז שלחתי יד אל כיסי עדיין להוציא את האולר...
ובום. הפתעה. שכחתי אותו בבית.
עכשיו רק צריך שיקרה נס.
פתאום הדלתות נפתחו והנס שלי הגיע,
אליוט, עם מכנסי פרווה מוזרים
ו... אלה?
רגע...
אלה לא מכנסיים.
הוא סאטיר?!?
טוב, אז הנס שלי רץ לעבר הגורגונה והיכה בה באלה.
הגורגונה התאדתה, כדרכן של מפלצות.
''את בסדר?" שאל אליוט.
הנהנתי, עדיין בהלם מזה שהוא סאטיר.
'' את לא מופתעת?"
''אני יודעת''
לא היה צריך יותר הסבר מזה.
ואם היה המבט שלי סיפק תחליף מצויין.
''את... יודעת?" הוא נישמע בהלם טוטאלי.
''כן, הכל. אני חצויה, זאת אומרת שאמא שלי היא אלה.''
''את יודעת על מחנה החצויים?"
''מחנה של חצויים, כמוני?"
''כן''
"בטח אתה רוצה שאני אלך לשם, נכון אליוט?"
הוא הינהן.
''איפה זה?" שאלתי.
''ב-באמריקה''
אין סיכוי.
''אין סיכוי.
אני לא הולכת ככה לאבא שלי!"
הצהרתי.
''זה רק בקיץ?"
הוא היתחנן עם עיניי-הכלב-שאי-אפשר-לעמוד-בפניהן שלו .
"אם אבא שלי יסכים."
''פיו, טוב אז בואי נלך לשאול אותו ונצא, מסוכן לך פה.''
אמר אליוט,
והתחיל ללכת לכיוון ביתי, גורר אותי אחריו.
עד שהגענו לבית מספר 7 ברחוב השושנים (ה.כ כן זה השם לא היו לי רעיונות. אם למישהי יש רעיון...) כבר מתי ממתח, אם אבא שלי לא יסכים כנראה שאליוט לא יתן לי להישאר, אז אני אצטרך לברוח.
לא רציתי לברוח.
דפקתי בדלת עם ידיים רועדות.
אבא שלי, קווין פתח את הדלת בחיוך.
''הרמיוני, הגעת! וגם הבאת איתך את אליוט!''
נכנסנו לבית שלי, (שלא היה מסודר כל כך)
ואמרתי לאבא שלי שצריך לדבר וזה קשור לאמא שלי.
זה היה אצלנו כמו מילת קוד, אם אחד מאיתנו אומר את זה זה אומר שצריך לדבר כי אחד מאיתנו גילה משהו חשוב על החצי השני שלי.
כמו שחשבתי הוא שאל, "איתו?" והניד את ראשו לכיוון אליוט.
''כן'' עניתי, התיישבתי ליד השולחן וסימנתי לאליוט לשבת לידי. אבא התיישב גם ופתח, "מה העיניין, ולמה הוא קשור?"
''אני חושבת שהוא יכול להסביר.''
אליוט היסתכל עליי במבט שאומר, 'אני ארצח אותך אחר כך' .
ואז אליוט התחיל להסביר, אני לא יכולה להגיד בדיוק מה הוא אמר, לא הקשבתי לו.
רק הבנתי את העיקרון הכללי:
אני אלך למחנה, אתאמן, אלמד להגן על עצמי ואולי אני אגלה מי אמא שלי.
כשקלטתי את החלק האחרון קפצתי במושבי כאילו מישהו העיר אותי משינה ארוכה.
''אז אתה מסכים?'' שאלתי את אבא.
הוא הנהן.
''אבל בתנאי אחד, את נשארת פה עד היום הראשון של החופש.''
הפעם אני הייתי זאת שהנהנה.
אליוט רק החמיץ פנים, כנראה בגלל שהפרעתי לו באמצע ההסבר.