נ.מ ללה
הרמיוני אחותי!
והיא אוהבת את הציורים שלי!
והיא ישנה לידי!
ועכשיו אנחנו הולכות להיתאמן בחרב, להרמיוני אין אחת עדיין, אבל אמילי אמרה לי למצוא לה אחת.
''בואי הרמיוני! תהיה לך חרב!"
''יאי!''
אז הלכנו יחד לזירה, ומשכתי את הרמיוני לסככת הנשק!
נ.מ הרמיוני
אני ישר היסתכלתי על הפיגיונות. היו שם מלאא
התחלתי להרים כמה וללה אמרה לי אם הם מתאימים, הרמתי פיגיון ארד יפה עם עיתורים מסולסלים כאלו על הקת.
הוא היה מאוזן ונוח.
"מושלם"
ללה אמרה ומשכה אותי לזירת האימונים.
''אוקי, אני אלמד אותך פשוט, הגנה תקיפה, תקיפה הגנה...''
וככה היא לימדה אותי מהלכים עד ארוחת הערב. (ה.כ הן דילגו על צהריים)
בארוחת הערב פעם ראשונה שרפתי מהאוכל שלי לאתנה.
''אתנה, בבקשה, ותודה על ארון''
לחשתי לאש עם הניחוח הנפלא.
חזרתי לשולחן ואכלתי אוכל.
היום מארגנים בביתן אתנה לילה לבן.
רק שלא יהיה אמת או חובה!
נ.מ אמילי
היום תוכנן אצלנו לילה לבן, אני הייתי אחראית,
רציתי לשים אמת או חובה בתכנון, עכשיו אני מתלבטת.
אוקי, אני שמה.
אבל ליתר ביטחון מעגל בנים ומעגל בנות. (אחרת זה לא ייגמר טוב...)
אחרי ארוחת הערב כל ביתן אתנה לא נשאר למדורה. כולנו הלכנו לביתן.
אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל הביתן מחולק לארבעה חלקים.
חדר בנות, חדר בנים, חדר מקלחת בנות ואותו דבר לבנים.
הבנים הלכו לחדר שלהם ואנחנו הלכנו לשלנו.
כיביתי את האורות וחילקתי לכולן פנסים.
זה היה ממש מגניב.
פתחתי את הערב.
אני הולכת להנות!
נ.מ הרמיוני
אוקי, אני הולכת לסבול!
ולהנות!
(ה.כ דילגתי על הצ'יזבטים.)
אמת או חובה.
טוב, הבקבוק מסתובב...
יאיי
אני שואלת את ללה!
אני כל כך הולכת להוציא אותה מפה עם מערכת יחסים עם תומאס...
''אוקי, אמת או חובה?"
נראה שהיא מתלבטת...
''חובה''
''חובה עליך ללכת אל תומאס, כן, עכשיו באמצע הלילה ולנשק אותו!"
היא נראתה כאילו הפלתי עליה את לולה הלבנה.
נ.מ ללה
*אזהרה- הקטע הבא מכיל רומנטיקה גרועה*
בלעתי רוק וקמתי.
''מי באה איתי?"
כולן הרימו ידיים.
''אהה... אוקיי''
הלכנו כולנו ביחד לביתן הרמס.
'לא-להסמיק, לא-להסמיק, לא-להסמיק'
עמדתי מול הדלת בזמן שכל הבנות היסתתרו מאחורה והציצו מהחלונות.
שיט.
קפאתי.
פתאום הרמיוני רצה אליי,
דפקה בדלת וברחה, משאירה אותי שם לבד.
העברתי משקל מרגל לרגל.
תומאס פתח את הדלת.
שיט!
לא להסמיק, לחיים מטופשות!
''אה...
ללה?
מה את עושה פה,
באמצע הלילה?''
הוא שאל וחשד קל התגנב אל קולו.
''אה... א-אני..., אני, ''
ניסיתי נואשות לדבר.
המוח שלי צעק:
'נו תעשי את זה כבר, למה את מחכה?!?'
אזרתי אומץ.
ואז פשוט נישקתי אותו.
בהתחלה הוא לא הגיב,
אבל אחר כך הוא נישק אותי חזרה.
הראש שלי פשוט צרח יאי.
אני לא עשיתי את זה, כי הפה שלי היה תפוס...
טוב, בסוף היתנתקנו כדי לא לפגוש את האדס מוקדם מידי.
הסתכלנו אחד על השניה במבט מוזר,
עד שתום (אני אאמץ את הכינוי, אי אפשר לקרא לו תומאס לנצח.)
הציץ מסביב וקילל.
פתאום הבנתי וקיללתי בראשי (כי לי יש נימוסים).
ואז, כל בנות אתנה קפצו עלינו וזרקו אותנו לאגם. גמרתי את החובה הזאת רטובה אבל מאושרת.
אחר כך הבטחתי לתום שנדבר מחר.
עכשיו אני חוזרת למעגל.
הבקבוק מסתובב.
YOU ARE READING
קורותיה (האמיתיים) של הרמ-און-ניני
Fanficהרמיוני בת העשר יודעת שהיא חצויה, היא ידעה תמיד. היא אף פעם לא חשבה על זה. עד שאליוט הסאטיר הגיע לכיתה שלה. עכשיו היא צריכה להגיע למחנה החצויים, לא דבר קשה. אבל כשהיא מתחילה להרגיש שם בנוח מגיעה חצויה מסתורית למחנה, שמתחבבת דיי מהר על הרמיוני. אבל ה...
