קורותיה (האמיתיים) של הרמ-און-ניני

פרק 8

נ.מ מספרת יודעת כל
נלייה דיברה עם כירון. הוא הקשיב לה, והסכים לעזור לה עם הבעיה שלה.
והוא אמר לה לנסות להשתלב עם החצויים האחרים. נלייה חשבה שזה רע. היא שנאה אנשים. כולם דחו אותה.
קודם בבית שלה. אחר כך בבית הספר.
אחר כך ברחוב. וכנראה שיקרה אותו הדבר גם פה. היא הייתה צריכה ללכת לישון בביתן הרמס, וזה יהיה נורא. כי היא כבר ישנה בביתן הרמס.
טוב. היא יצאה מהמבנה והלכה בשמש הצהריים.
היא הלכה לשדה התותים, כי הוא היה נראה נחמד ומבודד. והיו בו תותים. נלייה אהבה תותים.
אחרי שההיה ממושכת בחברת התותים ואכילתם, התחיל להחשיך ונליה הלכה לכיוון הביתנים. היא הייתה מורגלת מגיל קטן ללכת לישון מוקדם ולקום בזריחה. זה היה שימושי ברחוב. היא לא הייתה ערה בשעות המסוכנות.
כשנכנסה לביתן בקושי היו בו אנשים.
היא חזרה לאותה מיטה כמו קודם, והלכה לישון. כך הסתכם יומה הראשון במחנה החצויים.

*********

כשהתחיל יומה השני במחנה החצויים, המחשבה הראשונה שעברה בראשה הייתה 'אופס' כי היא קמה מהר ודרכה בטעות על פרצוף של מישהו שישן בשק שינה. המישהו שהסתבר לאחר מכן ששמו סיימון מצידו קם וקילל אותה, כי ככה זה חצויים מתבגרים שקמים בבוקר מרגל.
טוב, אחר כך כולם קמו, כי הוא קילל בצעקה.
אז כן יש חיסרון ללהתעורר בזריחה.
התחילה מהומה, והמדריך, זה שנלייה בלבלה אתמול, פשוט פקד על כולם להיות בשקט, והם הקשיבו לו, כי הוא הכי ותיק.
הוא ניגש אל הילד המעוך ושאל אותו מה קרה.
וככה נלייה הסתבכה בצרות על היום השני.

נ.מ תום

אני צריך לדבר עם החצויה המעצבנת החדשה על זה שלא דורכים על אנשים.
אין לי מה להגיד לה.
אני אדיוט!
אני יכול לקרא לללה. היא טובה בזה יותר.
זה קצת מגעיל, אבל אני ברצינות נורא בתפקיד שלי.
(ה.כ: כן, ללה ותום נהיו זוג מעצבן כזה שעוזר אחד לשניה כל הזמן.)

*********

אחרי שקראתי לללה הלכנו לילדה. נראה לי קראים לה נולה, לא משנה.
(ה.כ כן אני יודעת שהוא מתנהג מגעיל מותר לו.)
הלכתי לאכול. אני חושב שללה אמורה להסתדר. אני אמור לעשות את זה אני, אבל הילדה הזאת מעצבנת אותי. נכון שהיא חדשה ולא מכירה ובלה בלה בלה.
בארוחה פגשתי את הרמי ודיברתי איתה. סיפרתי לה מה קרה. והיא נראתה כועסת. ואז פתאום היא הייתה מאוד נחמדה. ''אתה יכול לבוא היום לפיקניק איתי ועם ללה? אחרי הצהריים על גבעת החצויים. תבוא.'' ואז היא נעלמה לה. וואו.
היא לחלוטין זוממת משהו, אני לא הולך לשם.

נ.מ ללה
תומאס היה מגעיל.
הלכתי כי רציתי לדבר עם החצויה הזאת ולהבין מה קרה. גיליתי שקוראים לה ניילה ולא נולה, ושהיא שונאת אנשים.
ואז היא פשוט המשיכה לקרא את הספר שלה.
וואו. הבנתי איך תום התעצבן עליה. אבל לי יש מחשבות אז לא הלכתי.
ואז פשוט המשכתי לנסות למשוך את צומת ליבה. היא המשיכה לקרא.
ואז לקחתי לה את הספר וישבתי איפשהו. ואז התחלתי לקרא. יש לי דיסלקציה נוראית, אבל אני מנסה לקרא בכל מקרה כל הזמן.
לפני שהבנתי מילה אחת משם, ניילה לקחה לי את הספר.
''מה את רוצה?" היא שאלה בעצבנות.
''טוב, במקור באתי לפה כדיי לשאול אותך מה קרה עם תומאס, אבל עכשיו אני מתחרטת.''
''מי זה תומאס?"
''המדריך שלך''
''אה... הוא.''
היא נראתה יותר עצבנית, ולפני שאחת מאיתנו אמרה עוד משהו הדלת של הביתן נפתחה והרמיוני נכנסה.
''ללה? את פה?''
''מה הרמיוני?"
"כלום, שמעתי שתומאס התנהג מגעיל. את מסכימה איתי?"
הנהנתי.
''רגע, לא הבנתי, כולם פה מכירים אותו?"
שאלה ניילה. הו רגע, נכון!
''אופס, ניילה, שכחתי להציג את עצמי...
אני ללה, וזאת הרמיוני, הרמיוני, זאת ניילה.''
''טוב, זה לא משנה מי מכיר את תומאס, ניילה, תבואי לגבעה אחרי הצהריים, את מחוייבת, ללה מצידי תכריח אותך.''
אמרה הרמיוני והשאירה אותי עם מבט זועם. אני רוצה לצייר, לא להכריח חצויה כלשהי לבוא לגבעה.
'ללמד את תומאס לקח' הרמיוני לחשה לי.
אה. אוקיי.
''את באה היום לגבעה, ברור?"
אמרתי.
ואז הרמיוני הלכה.

נ.מ ניילה
התלוננתי הרבה. הרבה מאוד.
ולא עזר לי. הילדה הגדולה ממני בשנתיים הכריחה אותי ללכת לגבעה מטופשת. ואז היא נטשה אותי ליד פיקניק פתוח. ושנה ישבה הרמיוני, הילדה היותר קטנה, ונראתה כאילו חיכתה למישהו.
''הו היי, תחכי פה רגע.''
היא אמרה לי בהיסח הדעת והלכה לצד.
פתאום שמתי לב שיש פה קצת קסם. אבל כנראה שזה בגלל שאני ליד הגבול.
ואז ראיתי אוכל. ציינתי שלא אכלתי כבר יום וחצי?
התיישבתי והתחלתי לאכול. מתישהו הרמיוני הצטרפה אליי. ''תום היה אמור לבוא והייתי אמורה לתקוע אותכם פה וללכת, הוא הבריז. אז זה סתם פיקניק.''
היא ידעה אותי. נהדר. מזל שלא עבד לה.

נ.מ מספרת יודעת כל
הרמיוני ונלייה ישבו ביחד על המחצלת ואכלו. הן לא דיברו, כי לא היה להן על מה. ושתיהן היו עצבניות על תום.
דבר ראשון, נלייה פשוט שנאה אותו.
דבר שני, הוא הבריז להרמיוני.
הן ישבו עד שנלייה הייתה הראשונה לדבר. ''הוא מעצבן נכון?''
הרמיוני הנהנה.
''אבל לפעמים הוא לא ככה. הוא יכול להיות מצחיק. וגם, הוא החבר של אחותי הגדולה, אני מחוייבת לבלות איתו''
''לפי זה את מחוייבת לבלות עם רוב החצויים''
נלייה ציינה וחייכה, משום מה.
הרמיוני חייכה בחזרה.
"איך ידעת שיש לי הרבה אחיות?"
''דיברתי עם ללה קצת כשהיא הציקה לי"
"עשיתי לך חיים קשים?"
"הממ אולי"
הרמיוני צחקה, וגם ניילה.
''ללה באמת יכולה להיות קוץ."
הרמיוני ציינה תוך כדיי צחוק.
שתייהן המשיכו בחילופי הדברים בייניהן עד הערב.
וככה נולדה חברות חדשה. ותאמינו לי, בתור המספרת יודעת הכל שלכם, אני יכולה להגיד שהן ישארו חברות הרבה זמן.

וואו. יש פה 800 מילים. כתבתי את זה ביום אחד. אני מדהימה!
טוב ביי🦄😏😋