𝔅*𝔱𝔠𝔥 | 𝔜𝔬𝔬𝔫𝔰𝔢𝔬𝔨

three

״יונגי... אני לא חושב שיש לי תקציב למקום כזה.״ הוסוק אמר ברגע שהאחר החנה את האוטו שלו ליד אחד מהברים המפורסמים בסיאול ברחוב הראשי של העיר. החלק התמים שיש בברונטי רצה לומר לו כי שניהם לא בדייט עכשיו, אלה רק יצאו לשתות משהו כנראה בגלל זה שיונגי ראה בו כמו אחד פוטנציאלי להתחבר אליו, מה שלא היה המצב בכלל- יונגי רצה אותו. אם אפשר להגיד את זה ככה, יונגי צייד, הוא צייד אחרי האדם הבא שיבוא ויבלה אצלו את הלילה איתו יחד במיטה. היו ימים שהוא רק נכנס אל הבר וכבר מצא את האחד או האחת שיבלה איתם, אך מדי פעם הוא רצה לבחור מישהו קבוע כזה, שתהייה לו הרגשת ביטחון שאפילו בימים שהוא עובד וזמן היציאה למועדונים נלקח ממנו. הוא לא היה עד כדי כך שטחי, למרות שהוא לגמרי חשב כך על עצמו, אבל מישהו כמוהו, שלא מוכן למערכת יחסים ועובד שישה ימים בשבוע לפעמים מהבוקר עד הערב- צריך לספק את הצרכים שלו. אין ספק שהוסוק מצא חן בעיניו ברגע שהוא ראה אותו ושם לב אליו יותר, אך הוא יודע שאם האחר יסכים, מערכת של יותר משני יזיזים לא תתפתח פה.

״אני מזמין,״ הבלונדיני אמר, יוצא מין המכונית השחורה שנהג בה עד כאן וכך אחריו הוסוק. שניהם פנו עם גופיהם אל אותו המועדון ממנו יצאה מוזיקה חזק במיוחד, אך המנגינה הייתה נעימה כזו שהוסוק בהחלט יכל לאהוב. הברונטי בהחלט לא הכיר את יונגי מקרוב, אך זה היה נראה כאילו הוא הגיע הביתה לפי ההתנהגות הנוחה שהוא שידר. היה אפשר לראות שהוא מכיר כמה אנשים, אבל כמו אלה שהוסוק היה רגיל לראות בדרך כלל כאשר הם פוגשים מכרים, הוא לא שמח, רק נתן חיבוק קצר בליווי חצי חיוך שבהחלט השתלב בחן עם פניו.

״הוא בסדר הוא איתי.״ ציין יונגי כאשר השניים הגיעו אל השומר שהיה כולו לבוש שחור; נראה יותר גדול משנייהם ביחד. הוא סימן להם להיכנס, בעוד הבוגר מבניהם אחז להוסוק את היד, מוביל אותו אל תוך המועדון היוקרתי אליו היה הולך לעיתים קרובות. זה בהחלט היה מראה שהברונטי לא זכה לראות בכל יום. המון אנשים בעלי צבעי שיער, עור ובגדים שונים. המון טיפוסים כאלה שלא פוגשים ביום רגיל בסיאול, אלה רק במרכז העיר, בשעות הערב. המונים רקדו, חלק מהנוכחים גם ישבו על הבר והשולחנות הפרוסים ברחבות היותר קטנות שבתוך המבנה. המוזיקה איפשרה לרוקדים להתנועע בקצב מדהים, וחלק מהם ניצלו את זמן הריקודים ואת שיר הג׳ז לחוויה אינטימית עם בן או בת הזוג שאיתו הגיעו אל המועדון. הוסוק ויונגי הלכו דרך הזוגות שהצמידו שפתייהם זו לזו ברחבה, מנסים לעשות את דרכם אל הבר שם הם כנראה יתמקמו, מאחר וכמעט וכל המקומות האחרים מלאים בהרבה אנשים ובעיקר בהרבה מאוד רעש.

ברגע בו השניים הגיעו אל הבר, ידו של הוסוק ניגשה בכדי לקחת את התפריט שהונחה מעט רחוק ממנו. עיניו נפערו, המחירים של המשקאות היקרים ששמם תמיד נשמע באוזניו באמת מוגזמים בשביל כוס אחת ואפילו שוט. אין ספק שזה מקום של אנשים שיכולים לאפשר לעצמם לשתות משקאות יקרים ומשכרים הרבה יותר, שהם לא רק בירה וסוג הוודקה הזול ביותר. ״מה אתה שותה?״ הוסוק שאל, בעוד האחר רק הביט סביב בחוסר עיניין, כנראה מחכה שהוא יחליט מה הוא רוצה לשתות. ״שוט של ברבן, אותו דבר לך?״, ״כן, למה לא.״ הברונטי הסכים, מניח את התפריט ומחייך לברמנית שבאה לקראתם בעודה אוספת את שיערה השחור והחלק. יונגי שילם במיידי, שולף את כרטיס האשראי שלו ומביא אותו ללא חשש אל הברמנית שהיה נראה כאילו הוא כבר מכיר. היה בניהם מתח לא מוסבר כזה שלגמרי גרם להוסוק להרגיש לא בנוח, אך הוא השתדל להתעלם, מביט סביב ומבחין בזוג אחד שבדרך לעשות דברים שלא נהוגים להיעשות בפומבי, ובכלל מול אנשים.